תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק טו

א וידבר יהוה, אל־משה ואל־אהרון לאמור.  ב דברו אל־בני ישראל, ואמרתם אליהם:  איש איש, כי יהיה זב מבשרו--זובו, טמא הוא.  ג וזאת תהיה טומאתו, בזובו:  רר בשרו את־זובו, או־החתים בשרו מזובו--טומאתו, היא.  ד כל־המשכב, אשר ישכב עליו הזב--יטמא; וכל־הכלי אשר־יישב עליו, יטמא.  ה ואיש, אשר ייגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  ו והיושב, על־הכלי, אשר־יישב עליו, הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  ז והנוגע, בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  ח וכי־ירוק הזב, בטהור--וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  ט וכל־המרכב, אשר ירכב עליו הזב--יטמא.  י וכל־הנוגע, בכול אשר יהיה תחתיו--יטמא, עד־הערב; והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  יא וכול אשר ייגע־בו הזב, וידיו לא־שטף במים--וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  יב וכלי־חרש אשר־ייגע־בו הזב, יישבר; וכל־כלי־עץ--יישטף, במים.  יג וכי־יטהר הזב, מזובו--וספר לו שבעת ימים לטוהרתו, וכיבס בגדיו; ורחץ בשרו במים חיים, וטהר.  יד וביום השמיני, ייקח־לו שתי תורים, או שני, בני יונה; ובא לפני יהוה, אל־פתח אוהל מועד, ונתנם, אל־הכוהן.  טו ועשה אותם, הכוהן--אחד חטאת, והאחד עולה; וכיפר עליו הכוהן לפני יהוה, מזובו.  {ס}

טז ואיש, כי־תצא ממנו שכבת־זרע--ורחץ במים את־כל־בשרו, וטמא עד־הערב.  יז וכל־בגד וכל־עור, אשר־יהיה עליו שכבת־זרע--וכובס במים, וטמא עד־הערב.  יח ואישה, אשר ישכב איש אותה שכבת־זרע--ורחצו במים, וטמאו עד־הערב.  {פ}

יט ואישה כי־תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנידתה, וכל־הנוגע בה יטמא עד־הערב.  כ וכול אשר תשכב עליו בנידתה, יטמא; וכול אשר־תשב עליו, יטמא.  כא וכל־הנוגע, במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  כב וכל־הנוגע--בכל־כלי, אשר־תשב עליו:  יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  כג ואם על־המשכב הוא, או על־הכלי אשר־היא יושבת־עליו--בנוגעו־בו:  יטמא, עד־הערב.  כד ואם שכוב ישכב איש אותה, ותהי נידתה עליו--וטמא, שבעת ימים; וכל־המשכב אשר־ישכב עליו, יטמא.  {ס}

כה ואישה כי־יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת־נידתה, או כי־תזוב, על־נידתה:  כל־ימי זוב טומאתה, כימי נידתה תהיה--טמאה היא.  כו כל־המשכב אשר־תשכב עליו, כל־ימי זובה--כמשכב נידתה, יהיה־לה; וכל־הכלי, אשר תשב עליו--טמא יהיה, כטומאת נידתה.  כז וכל־הנוגע בם, יטמא; וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב.  כח ואם־טהרה, מזובה--וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר.  כט וביום השמיני, תיקח־לה שתי תורים, או שני, בני יונה; והביאה אותם אל־הכוהן, אל־פתח אוהל מועד.  ל ועשה הכוהן את־האחד חטאת, ואת־האחד עולה; וכיפר עליה הכוהן לפני יהוה, מזוב טומאתה.  לא והיזרתם את־בני־ישראל, מטומאתם; ולא ימותו בטומאתם, בטמאם את־משכני אשר בתוכם.  לב זאת תורת, הזב, ואשר תצא ממנו שכבת־זרע, לטומאה־בה.  לג והדווה, בנידתה, והזב את־זובו, לזכר ולנקבה; ולאיש, אשר ישכב עם־טמאה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז