תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק טו

א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור.  ב דברו אל-בני ישראל, ואמרתם אליהם:  איש איש, כי יהיה זב מבשרו--זובו, טמא הוא.  ג וזאת תהיה טומאתו, בזובו:  רר בשרו את-זובו, או-החתים בשרו מזובו--טומאתו, היא.  ד כל-המשכב, אשר ישכב עליו הזב--יטמא; וכל-הכלי אשר-יישב עליו, יטמא.  ה ואיש, אשר ייגע במשכבו--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ו והיושב, על-הכלי, אשר-יישב עליו, הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ז והנוגע, בבשר הזב--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ח וכי-ירוק הזב, בטהור--וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  ט וכל-המרכב, אשר ירכב עליו הזב--יטמא.  י וכל-הנוגע, בכול אשר יהיה תחתיו--יטמא, עד-הערב; והנושא אותם--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  יא וכול אשר ייגע-בו הזב, וידיו לא-שטף במים--וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  יב וכלי-חרש אשר-ייגע-בו הזב, יישבר; וכל-כלי-עץ--יישטף, במים.  יג וכי-יטהר הזב, מזובו--וספר לו שבעת ימים לטוהרתו, וכיבס בגדיו; ורחץ בשרו במים חיים, וטהר.  יד וביום השמיני, ייקח-לו שתי תורים, או שני, בני יונה; ובא לפני יהוה, אל-פתח אוהל מועד, ונתנם, אל-הכוהן.  טו ועשה אותם, הכוהן--אחד חטאת, והאחד עולה; וכיפר עליו הכוהן לפני יהוה, מזובו.  {ס}

טז ואיש, כי-תצא ממנו שכבת-זרע--ורחץ במים את-כל-בשרו, וטמא עד-הערב.  יז וכל-בגד וכל-עור, אשר-יהיה עליו שכבת-זרע--וכובס במים, וטמא עד-הערב.  יח ואישה, אשר ישכב איש אותה שכבת-זרע--ורחצו במים, וטמאו עד-הערב.  {פ}

יט ואישה כי-תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה--שבעת ימים תהיה בנידתה, וכל-הנוגע בה יטמא עד-הערב.  כ וכול אשר תשכב עליו בנידתה, יטמא; וכול אשר-תשב עליו, יטמא.  כא וכל-הנוגע, במשכבה--יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  כב וכל-הנוגע--בכל-כלי, אשר-תשב עליו:  יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  כג ואם על-המשכב הוא, או על-הכלי אשר-היא יושבת-עליו--בנוגעו-בו:  יטמא, עד-הערב.  כד ואם שכוב ישכב איש אותה, ותהי נידתה עליו--וטמא, שבעת ימים; וכל-המשכב אשר-ישכב עליו, יטמא.  {ס}

כה ואישה כי-יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת-נידתה, או כי-תזוב, על-נידתה:  כל-ימי זוב טומאתה, כימי נידתה תהיה--טמאה היא.  כו כל-המשכב אשר-תשכב עליו, כל-ימי זובה--כמשכב נידתה, יהיה-לה; וכל-הכלי, אשר תשב עליו--טמא יהיה, כטומאת נידתה.  כז וכל-הנוגע בם, יטמא; וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב.  כח ואם-טהרה, מזובה--וספרה לה שבעת ימים, ואחר תטהר.  כט וביום השמיני, תיקח-לה שתי תורים, או שני, בני יונה; והביאה אותם אל-הכוהן, אל-פתח אוהל מועד.  ל ועשה הכוהן את-האחד חטאת, ואת-האחד עולה; וכיפר עליה הכוהן לפני יהוה, מזוב טומאתה.  לא והיזרתם את-בני-ישראל, מטומאתם; ולא ימותו בטומאתם, בטמאם את-משכני אשר בתוכם.  לב זאת תורת, הזב, ואשר תצא ממנו שכבת-זרע, לטומאה-בה.  לג והדווה, בנידתה, והזב את-זובו, לזכר ולנקבה; ולאיש, אשר ישכב עם-טמאה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז