תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כא

א ויאמר יהוה אל־משה, אמור אל־הכוהנים בני אהרון; ואמרת אליהם, לנפש לא־ייטמא בעמיו.  ב כי, אם־לשארו, הקרוב, אליו:  לאימו ולאביו, ולבנו ולבתו ולאחיו.  ג ולאחותו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא־הייתה לאיש--לה, ייטמא.  ד לא ייטמא, בעל בעמיו--להיחלו.  ה לא־יקרחו קורחה בראשם, ופאת זקנם לא יגלחו; ובבשרם--לא ישרטו, שרטת.  ו קדושים יהיו, לאלוהיהם, ולא יחללו, שם אלוהיהם:  כי את־אישי יהוה לחם אלוהיהם, הם מקריבים--והיו קודש.  ז אישה זונה וחללה לא ייקחו, ואישה גרושה מאישה לא ייקחו:  כי־קדוש הוא, לאלוהיו.  ח וקידשתו--כי־את־לחם אלוהיך, הוא מקריב; קדוש, יהיה־לך--כי קדוש, אני יהוה מקדשכם.  ט ובת איש כוהן, כי תיחל לזנות--את־אביה היא מחללת, באש תישרף.  {ס}

י והכוהן הגדול מאחיו אשר־יוצק על־ראשו שמן המשחה, ומילא את־ידו, ללבוש, את־הבגדים--את־ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרום.  יא ועל כל־נפשות מת, לא יבוא:  לאביו ולאימו, לא ייטמא.  יב ומן־המקדש, לא ייצא, ולא יחלל, את מקדש אלוהיו:  כי נזר שמן משחת אלוהיו, עליו--אני יהוה.  יג והוא, אישה בבתוליה ייקח.  יד אלמנה וגרושה וחללה זונה, את־אלה לא ייקח:  כי אם־בתולה מעמיו, ייקח אישה.  טו ולא־יחלל זרעו, בעמיו:  כי אני יהוה, מקדשו.  {ס}

טז וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  יז דבר אל־אהרון, לאמור:  איש מזרעך לדורותם, אשר יהיה בו מום--לא יקרב, להקריב לחם אלוהיו.  יח כי כל־איש אשר־בו מום, לא יקרב:  איש עיוור או פיסח, או חרום או שרוע.  יט או איש, אשר־יהיה בו שבר רגל, או, שבר יד.  כ או־גיבן או־דק, או תבלול בעינו, או גרב או ילפת, או מרוח אשך.  כא כל־איש אשר־בו מום, מזרע אהרון הכוהן--לא ייגש, להקריב את־אישי יהוה:  מום בו--את לחם אלוהיו, לא ייגש להקריב.  כב לחם אלוהיו, מקודשי הקודשים, ומן־הקודשים, יאכל.  כג אך אל־הפרוכת לא יבוא, ואל־המזבח לא ייגש--כי־מום בו; ולא יחלל את־מקדשיי, כי אני יהוה מקדשם.  כד וידבר משה, אל־אהרון ואל־בניו, ואל־כל־בני, ישראל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז