תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יז

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  ב דבר אל־אהרון ואל־בניו, ואל כל־בני ישראל, ואמרת, אליהם:  זה הדבר, אשר־ציווה יהוה לאמור.  ג איש איש, מבית ישראל, אשר ישחט שור או־כשב או־עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה.  ד ואל־פתח אוהל מועד, לא הביאו, להקריב קרבן ליהוה, לפני משכן יהוה--דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת האיש ההוא, מקרב עמו.  ה למען אשר יביאו בני ישראל, את־זבחיהם אשר הם זובחים על־פני השדה, והביאום ליהוה אל־פתח אוהל מועד, אל־הכוהן; וזבחו זבחי שלמים, ליהוה--אותם.  ו וזרק הכוהן את־הדם על־מזבח יהוה, פתח אוהל מועד; והקטיר החלב, לריח ניחוח ליהוה.  ז ולא־יזבחו עוד, את־זבחיהם, לשעירים, אשר הם זונים אחריהם:  חוקת עולם תהיה־זאת להם, לדורותם.  ח ואליהם תאמר--איש איש מבית ישראל, ומן־הגר אשר־יגור בתוכם:  אשר־יעלה עולה, או־זבח.  ט ואל־פתח אוהל מועד, לא יביאנו, לעשות אותו, ליהוה--ונכרת האיש ההוא, מעמיו.  י ואיש איש מבית ישראל, ומן־הגר הגר בתוכם, אשר יאכל, כל־דם--ונתתי פניי, בנפש האוכלת את־הדם, והכרתי אותה, מקרב עמה.  יא כי נפש הבשר, בדם היא, ואני נתתיו לכם על־המזבח, לכפר על־נפשותיכם:  כי־הדם הוא, בנפש יכפר.  יב על־כן אמרתי לבני ישראל, כל־נפש מכם לא־תאכל דם; והגר הגר בתוככם, לא־יאכל דם.  יג ואיש איש מבני ישראל, ומן־הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או־עוף, אשר ייאכל--ושפך, את־דמו, וכיסהו, בעפר.  יד כי־נפש כל־בשר, דמו בנפשו הוא, ואומר לבני ישראל, דם כל־בשר לא תאכלו:  כי נפש כל־בשר דמו היא, כל־אוכליו ייכרת.  טו וכל־נפש, אשר תאכל נבילה וטריפה, באזרח, ובגר:  וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד־הערב--וטהר.  טז ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ--ונשא, עוונו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז