תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יז

א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ב דבר אל-אהרון ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אליהם:  זה הדבר, אשר-ציווה יהוה לאמור.  ג איש איש, מבית ישראל, אשר ישחט שור או-כשב או-עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה.  ד ואל-פתח אוהל מועד, לא הביאו, להקריב קרבן ליהוה, לפני משכן יהוה--דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת האיש ההוא, מקרב עמו.  ה למען אשר יביאו בני ישראל, את-זבחיהם אשר הם זובחים על-פני השדה, והביאום ליהוה אל-פתח אוהל מועד, אל-הכוהן; וזבחו זבחי שלמים, ליהוה--אותם.  ו וזרק הכוהן את-הדם על-מזבח יהוה, פתח אוהל מועד; והקטיר החלב, לריח ניחוח ליהוה.  ז ולא-יזבחו עוד, את-זבחיהם, לשעירים, אשר הם זונים אחריהם:  חוקת עולם תהיה-זאת להם, לדורותם.  ח ואליהם תאמר--איש איש מבית ישראל, ומן-הגר אשר-יגור בתוכם:  אשר-יעלה עולה, או-זבח.  ט ואל-פתח אוהל מועד, לא יביאנו, לעשות אותו, ליהוה--ונכרת האיש ההוא, מעמיו.  י ואיש איש מבית ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יאכל, כל-דם--ונתתי פניי, בנפש האוכלת את-הדם, והכרתי אותה, מקרב עמה.  יא כי נפש הבשר, בדם היא, ואני נתתיו לכם על-המזבח, לכפר על-נפשותיכם:  כי-הדם הוא, בנפש יכפר.  יב על-כן אמרתי לבני ישראל, כל-נפש מכם לא-תאכל דם; והגר הגר בתוככם, לא-יאכל דם.  יג ואיש איש מבני ישראל, ומן-הגר הגר בתוכם, אשר יצוד ציד חיה או-עוף, אשר ייאכל--ושפך, את-דמו, וכיסהו, בעפר.  יד כי-נפש כל-בשר, דמו בנפשו הוא, ואומר לבני ישראל, דם כל-בשר לא תאכלו:  כי נפש כל-בשר דמו היא, כל-אוכליו ייכרת.  טו וכל-נפש, אשר תאכל נבילה וטריפה, באזרח, ובגר:  וכיבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד-הערב--וטהר.  טז ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ--ונשא, עוונו.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז