תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יד

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  ב זאת תהיה תורת המצורע, ביום טוהרתו:  והובא, אל־הכוהן.  ג ויצא, הכוהן, אל־מחוץ, למחנה; וראה, הכוהן, והנה נרפא נגע־הצרעת, מן־הצרוע.  ד וציווה, הכוהן, ולקח למיטהר שתי־ציפורים חיות, טהורות; ועץ ארז, ושני תולעת ואיזוב.  ה וציווה, הכוהן, ושחט, את־הציפור האחת--אל־כלי־חרש, על־מים חיים.  ו את־הציפור החיה ייקח אותה, ואת־עץ הארז ואת־שני התולעת ואת־האיזוב; וטבל אותם ואת הציפור החיה, בדם הציפור השחוטה, על, המים החיים.  ז והזה, על המיטהר מן־הצרעת--שבע פעמים; וטיהרו, ושילח את־הציפור החיה על־פני השדה.  ח וכיבס המיטהר את־בגדיו וגילח את־כל־שיערו, ורחץ במים וטהר, ואחר, יבוא אל־המחנה; וישב מחוץ לאוהלו, שבעת ימים.  ט והיה ביום השביעי יגלח את־כל־שיערו, את־ראשו ואת־זקנו ואת גבות עיניו, ואת־כל־שיערו, יגלח; וכיבס את־בגדיו, ורחץ את־בשרו במים--וטהר.  י וביום השמיני, ייקח שני־כבשים תמימים, וכבשה אחת בת־שנתה, תמימה; ושלושה עשרונים, סולת מנחה בלולה בשמן, ולוג אחד, שמן.  יא והעמיד הכוהן המטהר, את האיש המיטהר--ואותם:  לפני יהוה, פתח אוהל מועד.  יב ולקח הכוהן את־הכבש האחד, והקריב אותו לאשם--ואת־לוג השמן; והניף אותם תנופה, לפני יהוה.  יג ושחט את־הכבש, במקום אשר ישחט את־החטאת ואת־העולה--במקום הקודש:  כי כחטאת האשם הוא, לכוהן--קודש קודשים, הוא.  יד ולקח הכוהן, מדם האשם, ונתן הכוהן, על־תנוך אוזן המיטהר הימנית; ועל־בוהן ידו הימנית, ועל־בוהן רגלו הימנית.  טו ולקח הכוהן, מלוג השמן; ויצק על־כף הכוהן, השמאלית.  טז וטבל הכוהן, את־אצבעו הימנית, מן־השמן, אשר על־כפו השמאלית; והזה מן־השמן באצבעו שבע פעמים, לפני יהוה.  יז ומיתר השמן אשר על־כפו, ייתן הכוהן על־תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל־בוהן ידו הימנית, ועל־בוהן רגלו הימנית--על, דם האשם.  יח והנותר, בשמן אשר על־כף הכוהן, ייתן, על־ראש המיטהר; וכיפר עליו הכוהן, לפני יהוה.  יט ועשה הכוהן, את־החטאת, וכיפר, על־המיטהר מטומאתו; ואחר, ישחט את־העולה.  כ והעלה הכוהן את־העולה ואת־המנחה, המזבחה; וכיפר עליו הכוהן, וטהר.  {ס}

כא ואם־דל הוא, ואין ידו משגת--ולקח כבש אחד אשם לתנופה, לכפר עליו; ועישרון סולת אחד בלול בשמן, למנחה--ולוג שמן.  כב ושתי תורים, או שני בני יונה, אשר תשיג, ידו; והיה אחד חטאת, והאחד עולה.  כג והביא אותם ביום השמיני, לטוהרתו--אל־הכוהן:  אל־פתח אוהל־מועד, לפני יהוה.  כד ולקח הכוהן את־כבש האשם, ואת־לוג השמן; והניף אותם הכוהן תנופה, לפני יהוה.  כה ושחט, את־כבש האשם, ולקח הכוהן מדם האשם, ונתן על־תנוך אוזן־המיטהר הימנית; ועל־בוהן ידו הימנית, ועל־בוהן רגלו הימנית.  כו ומן־השמן, ייצוק הכוהן, על־כף הכוהן, השמאלית.  כז והזה הכוהן, באצבעו הימנית, מן־השמן, אשר על־כפו השמאלית--שבע פעמים, לפני יהוה.  כח ונתן הכוהן מן־השמן אשר על־כפו, על־תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל־בוהן ידו הימנית, ועל־בוהן רגלו הימנית--על־מקום, דם האשם.  כט והנותר, מן־השמן אשר על־כף הכוהן, ייתן, על־ראש המיטהר--לכפר עליו, לפני יהוה.  ל ועשה את־האחד מן־התורים, או מן־בני היונה, מאשר תשיג, ידו.  לא את אשר־תשיג ידו, את־האחד חטאת ואת־האחד עולה--על־המנחה; וכיפר הכוהן על המיטהר, לפני יהוה.  לב זאת תורת, אשר־בו נגע צרעת, אשר לא־תשיג ידו, בטוהרתו.  {פ}

לג וידבר יהוה, אל־משה ואל־אהרון לאמור.  לד כי תבואו אל־ארץ כנען, אשר אני נותן לכם לאחוזה; ונתתי נגע צרעת, בבית ארץ אחוזתכם.  לה ובא אשר־לו הבית, והגיד לכוהן לאמור:  כנגע, נראה לי בבית.  לו וציווה הכוהן ופינו את־הבית, בטרם יבוא הכוהן לראות את־הנגע, ולא יטמא, כל־אשר בבית; ואחר כן יבוא הכוהן, לראות את־הבית.  לז וראה את־הנגע, והנה הנגע בקירות הבית, שקערורות ירקרקות, או אדמדמות; ומראיהן שפל, מן־הקיר.  לח ויצא הכוהן מן־הבית, אל־פתח הבית; והסגיר את־הבית, שבעת ימים.  לט ושב הכוהן, ביום השביעי; וראה, והנה פשה הנגע בקירות הבית.  מ וציווה, הכוהן, וחילצו את־האבנים, אשר בהן הנגע; והשליכו אתהן אל־מחוץ לעיר, אל־מקום טמא.  מא ואת־הבית יקציע מבית, סביב; ושפכו, את־העפר אשר הקצו, אל־מחוץ לעיר, אל־מקום טמא.  מב ולקחו אבנים אחרות, והביאו אל־תחת האבנים; ועפר אחר ייקח, וטח את־הבית.  מג ואם־ישוב הנגע ופרח בבית, אחר חילץ את־האבנים, ואחרי הקצות את־הבית, ואחרי היטוח.  מד ובא, הכוהן, וראה, והנה פשה הנגע בבית--צרעת ממארת היא בבית, טמא הוא.  מה ונתץ את־הבית, את־אבניו ואת־עציו, ואת, כל־עפר הבית; והוציא אל־מחוץ לעיר, אל־מקום טמא.  מו והבא, אל־הבית, כל־ימי, הסגיר אותו--יטמא, עד־הערב.  מז והשוכב בבית, יכבס את־בגדיו; והאוכל בבית, יכבס את־בגדיו.  מח ואם־בוא יבוא הכוהן, וראה והנה לא־פשה הנגע בבית, אחרי, היטוח את־הבית--וטיהר הכוהן את־הבית, כי נרפא הנגע.  מט ולקח לחטא את־הבית, שתי ציפורים, ועץ ארז, ושני תולעת ואיזוב.  נ ושחט, את־הציפור האחת, אל־כלי־חרש, על־מים חיים.  נא ולקח את־עץ־הארז ואת־האיזוב ואת שני התולעת, ואת הציפור החיה, וטבל אותם בדם הציפור השחוטה, ובמים החיים; והזה אל־הבית, שבע פעמים.  נב וחיטא את־הבית--בדם הציפור, ובמים החיים; ובציפור החיה, ובעץ הארז ובאיזוב--ובשני התולעת.  נג ושילח את־הציפור החיה, אל־מחוץ לעיר--אל־פני השדה; וכיפר על־הבית, וטהר.  נד זאת, התורה, לכל־נגע הצרעת, ולנתק.  נה ולצרעת הבגד, ולבית.  נו ולשאת ולספחת, ולבהרת.  נז להורות, ביום הטמא וביום הטהור; זאת תורת, הצרעת.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז