תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יד

א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  ב זאת תהיה תורת המצורע, ביום טוהרתו:  והובא, אל-הכוהן.  ג ויצא, הכוהן, אל-מחוץ, למחנה; וראה, הכוהן, והנה נרפא נגע-הצרעת, מן-הצרוע.  ד וציווה, הכוהן, ולקח למיטהר שתי-ציפורים חיות, טהורות; ועץ ארז, ושני תולעת ואיזוב.  ה וציווה, הכוהן, ושחט, את-הציפור האחת--אל-כלי-חרש, על-מים חיים.  ו את-הציפור החיה ייקח אותה, ואת-עץ הארז ואת-שני התולעת ואת-האיזוב; וטבל אותם ואת הציפור החיה, בדם הציפור השחוטה, על, המים החיים.  ז והזה, על המיטהר מן-הצרעת--שבע פעמים; וטיהרו, ושילח את-הציפור החיה על-פני השדה.  ח וכיבס המיטהר את-בגדיו וגילח את-כל-שיערו, ורחץ במים וטהר, ואחר, יבוא אל-המחנה; וישב מחוץ לאוהלו, שבעת ימים.  ט והיה ביום השביעי יגלח את-כל-שיערו, את-ראשו ואת-זקנו ואת גבות עיניו, ואת-כל-שיערו, יגלח; וכיבס את-בגדיו, ורחץ את-בשרו במים--וטהר.  י וביום השמיני, ייקח שני-כבשים תמימים, וכבשה אחת בת-שנתה, תמימה; ושלושה עשרונים, סולת מנחה בלולה בשמן, ולוג אחד, שמן.  יא והעמיד הכוהן המטהר, את האיש המיטהר--ואותם:  לפני יהוה, פתח אוהל מועד.  יב ולקח הכוהן את-הכבש האחד, והקריב אותו לאשם--ואת-לוג השמן; והניף אותם תנופה, לפני יהוה.  יג ושחט את-הכבש, במקום אשר ישחט את-החטאת ואת-העולה--במקום הקודש:  כי כחטאת האשם הוא, לכוהן--קודש קודשים, הוא.  יד ולקח הכוהן, מדם האשם, ונתן הכוהן, על-תנוך אוזן המיטהר הימנית; ועל-בוהן ידו הימנית, ועל-בוהן רגלו הימנית.  טו ולקח הכוהן, מלוג השמן; ויצק על-כף הכוהן, השמאלית.  טז וטבל הכוהן, את-אצבעו הימנית, מן-השמן, אשר על-כפו השמאלית; והזה מן-השמן באצבעו שבע פעמים, לפני יהוה.  יז ומיתר השמן אשר על-כפו, ייתן הכוהן על-תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל-בוהן ידו הימנית, ועל-בוהן רגלו הימנית--על, דם האשם.  יח והנותר, בשמן אשר על-כף הכוהן, ייתן, על-ראש המיטהר; וכיפר עליו הכוהן, לפני יהוה.  יט ועשה הכוהן, את-החטאת, וכיפר, על-המיטהר מטומאתו; ואחר, ישחט את-העולה.  כ והעלה הכוהן את-העולה ואת-המנחה, המזבחה; וכיפר עליו הכוהן, וטהר.  {ס}

כא ואם-דל הוא, ואין ידו משגת--ולקח כבש אחד אשם לתנופה, לכפר עליו; ועישרון סולת אחד בלול בשמן, למנחה--ולוג שמן.  כב ושתי תורים, או שני בני יונה, אשר תשיג, ידו; והיה אחד חטאת, והאחד עולה.  כג והביא אותם ביום השמיני, לטוהרתו--אל-הכוהן:  אל-פתח אוהל-מועד, לפני יהוה.  כד ולקח הכוהן את-כבש האשם, ואת-לוג השמן; והניף אותם הכוהן תנופה, לפני יהוה.  כה ושחט, את-כבש האשם, ולקח הכוהן מדם האשם, ונתן על-תנוך אוזן-המיטהר הימנית; ועל-בוהן ידו הימנית, ועל-בוהן רגלו הימנית.  כו ומן-השמן, ייצוק הכוהן, על-כף הכוהן, השמאלית.  כז והזה הכוהן, באצבעו הימנית, מן-השמן, אשר על-כפו השמאלית--שבע פעמים, לפני יהוה.  כח ונתן הכוהן מן-השמן אשר על-כפו, על-תנוך אוזן המיטהר הימנית, ועל-בוהן ידו הימנית, ועל-בוהן רגלו הימנית--על-מקום, דם האשם.  כט והנותר, מן-השמן אשר על-כף הכוהן, ייתן, על-ראש המיטהר--לכפר עליו, לפני יהוה.  ל ועשה את-האחד מן-התורים, או מן-בני היונה, מאשר תשיג, ידו.  לא את אשר-תשיג ידו, את-האחד חטאת ואת-האחד עולה--על-המנחה; וכיפר הכוהן על המיטהר, לפני יהוה.  לב זאת תורת, אשר-בו נגע צרעת, אשר לא-תשיג ידו, בטוהרתו.  {פ}

לג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור.  לד כי תבואו אל-ארץ כנען, אשר אני נותן לכם לאחוזה; ונתתי נגע צרעת, בבית ארץ אחוזתכם.  לה ובא אשר-לו הבית, והגיד לכוהן לאמור:  כנגע, נראה לי בבית.  לו וציווה הכוהן ופינו את-הבית, בטרם יבוא הכוהן לראות את-הנגע, ולא יטמא, כל-אשר בבית; ואחר כן יבוא הכוהן, לראות את-הבית.  לז וראה את-הנגע, והנה הנגע בקירות הבית, שקערורות ירקרקות, או אדמדמות; ומראיהן שפל, מן-הקיר.  לח ויצא הכוהן מן-הבית, אל-פתח הבית; והסגיר את-הבית, שבעת ימים.  לט ושב הכוהן, ביום השביעי; וראה, והנה פשה הנגע בקירות הבית.  מ וציווה, הכוהן, וחילצו את-האבנים, אשר בהן הנגע; והשליכו אתהן אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא.  מא ואת-הבית יקציע מבית, סביב; ושפכו, את-העפר אשר הקצו, אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא.  מב ולקחו אבנים אחרות, והביאו אל-תחת האבנים; ועפר אחר ייקח, וטח את-הבית.  מג ואם-ישוב הנגע ופרח בבית, אחר חילץ את-האבנים, ואחרי הקצות את-הבית, ואחרי היטוח.  מד ובא, הכוהן, וראה, והנה פשה הנגע בבית--צרעת ממארת היא בבית, טמא הוא.  מה ונתץ את-הבית, את-אבניו ואת-עציו, ואת, כל-עפר הבית; והוציא אל-מחוץ לעיר, אל-מקום טמא.  מו והבא, אל-הבית, כל-ימי, הסגיר אותו--יטמא, עד-הערב.  מז והשוכב בבית, יכבס את-בגדיו; והאוכל בבית, יכבס את-בגדיו.  מח ואם-בוא יבוא הכוהן, וראה והנה לא-פשה הנגע בבית, אחרי, היטוח את-הבית--וטיהר הכוהן את-הבית, כי נרפא הנגע.  מט ולקח לחטא את-הבית, שתי ציפורים, ועץ ארז, ושני תולעת ואיזוב.  נ ושחט, את-הציפור האחת, אל-כלי-חרש, על-מים חיים.  נא ולקח את-עץ-הארז ואת-האיזוב ואת שני התולעת, ואת הציפור החיה, וטבל אותם בדם הציפור השחוטה, ובמים החיים; והזה אל-הבית, שבע פעמים.  נב וחיטא את-הבית--בדם הציפור, ובמים החיים; ובציפור החיה, ובעץ הארז ובאיזוב--ובשני התולעת.  נג ושילח את-הציפור החיה, אל-מחוץ לעיר--אל-פני השדה; וכיפר על-הבית, וטהר.  נד זאת, התורה, לכל-נגע הצרעת, ולנתק.  נה ולצרעת הבגד, ולבית.  נו ולשאת ולספחת, ולבהרת.  נז להורות, ביום הטמא וביום הטהור; זאת תורת, הצרעת.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז