תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יט

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  ב דבר אל־כל־עדת בני־ישראל, ואמרת אליהם--קדושים תהיו:  כי קדוש, אני יהוה אלוהיכם.  ג איש אימו ואביו תיראו, ואת־שבתותיי תשמורו:  אני, יהוה אלוהיכם.  ד אל־תפנו, אל־האלילים, ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם:  אני, יהוה אלוהיכם.  ה וכי תזבחו זבח שלמים, ליהוה--לרצונכם, תזבחוהו.  ו ביום זבחכם ייאכל, וממוחרת; והנותר עד־יום השלישי, באש יישרף.  ז ואם היאכול ייאכל, ביום השלישי--פיגול הוא, לא יירצה.  ח ואוכליו עוונו יישא, כי־את־קודש יהוה חילל; ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה.  ט ובקוצרכם את־קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצור; ולקט קצירך, לא תלקט.  י וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט:  לעני ולגר תעזוב אותם, אני יהוה אלוהיכם.  יא לא, תגנובו; ולא־תכחשו ולא־תשקרו, איש בעמיתו.  יב ולא־תישבעו בשמי, לשקר:  וחיללת את־שם אלוהיך, אני יהוה.  יג לא־תעשוק את־ריעך, ולא תגזול; לא־תלין פעולת שכיר, איתך--עד־בוקר.  יד לא־תקלל חירש--ולפני עיוור, לא תיתן מכשול; ויראת מאלוהיך, אני יהוה.  טו לא־תעשו עוול, במשפט--לא־תישא פני־דל, ולא תהדר פני גדול:  בצדק, תשפוט עמיתך.  טז לא־תלך רכיל בעמיך, לא תעמוד על־דם ריעך:  אני, יהוה.  יז לא־תשנא את־אחיך, בלבבך; הוכח תוכיח את־עמיתך, ולא־תישא עליו חטא.  יח לא־תיקום ולא־תיטור את־בני עמך, ואהבת לריעך כמוך:  אני, יהוה.  יט את־חוקותיי, תשמורו--בהמתך לא־תרביע כלאיים, שדך לא־תזרע כלאיים; ובגד כלאיים שעטנז, לא יעלה עליך.  כ ואיש כי־ישכב את־אישה שכבת־זרע, והיא שפחה נחרפת לאיש, והופדה לא נפדתה, או חופשה לא ניתן־לה--ביקורת תהיה לא יומתו, כי־לא חופשה.  כא והביא את־אשמו ליהוה, אל־פתח אוהל מועד--איל, אשם.  כב וכיפר עליו הכוהן באיל האשם, לפני יהוה, על־חטאתו, אשר חטא; ונסלח לו, מחטאתו אשר חטא.  {פ}

כג וכי־תבואו אל־הארץ, ונטעתם כל־עץ מאכל--וערלתם עורלתו, את־פרייו; שלוש שנים, יהיה לכם ערלים--לא ייאכל.  כד ובשנה, הרביעית, יהיה, כל־פרייו--קודש הילולים, ליהוה.  כה ובשנה החמישית, תאכלו את־פרייו, להוסיף לכם, תבואתו:  אני, יהוה אלוהיכם.  כו לא תאכלו, על־הדם; לא תנחשו, ולא תעוננו.  כז לא תקיפו, פאת ראשכם; ולא תשחית, את פאת זקנך.  כח ושרט לנפש, לא תיתנו בבשרכם, וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם:  אני, יהוה.  כט אל־תחלל את־בתך, להזנותה; ולא־תזנה הארץ, ומלאה הארץ זימה.  ל את־שבתותיי תשמורו, ומקדשי תיראו:  אני, יהוה.  לא אל־תפנו אל־האובות ואל־היידעונים, אל־תבקשו לטומאה בהם:  אני, יהוה אלוהיכם.  לב מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן; ויראת מאלוהיך, אני יהוה.  {ס}

לג וכי־יגור איתך גר, בארצכם--לא תונו, אותו.  לד כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם, ואהבת לו כמוך--כי־גרים הייתם, בארץ מצריים:  אני, יהוה אלוהיכם.  לה לא־תעשו עוול, במשפט, במידה, במשקל ובמשורה.  לו מאזני צדק אבני־צדק, איפת צדק והין צדק--יהיה לכם:  אני יהוה אלוהיכם, אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצריים.  לז ושמרתם את־כל־חוקותיי ואת־כל־משפטיי, ועשיתם אותם:  אני, יהוה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז