תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כז

א וידבר יהוה, אל־משה לאמור.  ב דבר אל־בני ישראל, ואמרת אליהם, איש, כי יפליא נדר--בערכך נפשות, ליהוה.  ג והיה ערכך, הזכר, מבן עשרים שנה, ועד בן־שישים שנה:  והיה ערכך, חמישים שקל כסף--בשקל הקודש.  ד ואם־נקבה, היא--והיה ערכך, שלושים שקל.  ה ואם מבן־חמש שנים, ועד בן־עשרים שנה--והיה ערכך הזכר, עשרים שקלים; ולנקבה, עשרת שקלים.  ו ואם מבן־חודש, ועד בן־חמש שנים--והיה ערכך הזכר, חמישה שקלים כסף; ולנקבה ערכך, שלושת שקלים כסף.  ז ואם מבן־שישים שנה ומעלה, אם־זכר--והיה ערכך, חמישה עשר שקל; ולנקבה, עשרה שקלים.  ח ואם־מך הוא, מערכך--והעמידו לפני הכוהן, והעריך אותו הכוהן:  על־פי, אשר תשיג יד הנודר--יעריכנו, הכוהן.  {ס}

ט ואם־בהמה--אשר יקריבו ממנה קרבן, ליהוה:  כול אשר ייתן ממנו ליהוה, יהיה־קודש.  י לא יחליפנו, ולא־ימיר אותו טוב ברע--או־רע בטוב; ואם־המר ימיר בהמה בבהמה, והיה־הוא ותמורתו יהיה־קודש.  יא ואם, כל־בהמה טמאה, אשר לא־יקריבו ממנה קרבן, ליהוה--והעמיד את־הבהמה, לפני הכוהן.  יב והעריך הכוהן אותה, בין טוב ובין רע:  כערכך הכוהן, כן יהיה.  יג ואם־גאול, יגאלנה--ויסף חמישיתו, על־ערכך.  יד ואיש, כי־יקדיש את־ביתו קודש ליהוה--והעריכו הכוהן, בין טוב ובין רע:  כאשר יעריך אותו הכוהן, כן יקום.  טו ואם־המקדיש--יגאל, את־ביתו:  ויסף חמישית כסף־ערכך, עליו--והיה לו.  טז ואם משדה אחוזתו, יקדיש איש ליהוה--והיה ערכך, לפי זרעו:  זרע חומר שעורים, בחמישים שקל כסף.  יז אם־משנת היובל, יקדיש שדהו--כערכך, יקום.  יח ואם־אחר היובל, יקדיש שדהו--וחישב־לו הכוהן את־הכסף על־פי השנים הנותרות, עד שנת היובל; ונגרע, מערכך.  יט ואם־גאול יגאל את־השדה, המקדיש אותו:  ויסף חמישית כסף־ערכך, עליו--וקם לו.  כ ואם־לא יגאל את־השדה, ואם־מכר את־השדה לאיש אחר--לא ייגאל, עוד.  כא והיה השדה בצאתו ביובל, קודש ליהוה--כשדה החרם:  לכוהן, תהיה אחוזתו.  כב ואם, את־שדה מקנתו, אשר, לא משדה אחוזתו--יקדיש, ליהוה.  כג וחישב־לו הכוהן, את מכסת הערכך, עד, שנת היובל; ונתן את־הערכך ביום ההוא, קודש ליהוה.  כד בשנת היובל ישוב השדה, לאשר קנהו מאיתו--לאשר־לו, אחוזת הארץ.  כה וכל־ערכך--יהיה, בשקל הקודש:  עשרים גרה, יהיה השקל.  כו אך־בכור אשר־יבוכר ליהוה, בבהמה--לא־יקדיש איש, אותו:  אם־שור אם־שה, ליהוה הוא.  כז ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, ויסף חמישיתו עליו; ואם־לא ייגאל, ונמכר בערכך.  כח אך־כל־חרם אשר יחרים איש ליהוה מכל־אשר־לו, מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו--לא יימכר, ולא ייגאל:  כל־חרם, קודש־קודשים הוא ליהוה.  כט כל־חרם, אשר יוחרם מן־האדם--לא ייפדה:  מות, יומת.  ל וכל־מעשר הארץ מזרע הארץ, מפרי העץ--ליהוה, הוא:  קודש, ליהוה.  לא ואם־גאול יגאל איש, ממעשרו--חמישיתו, יוסף עליו.  לב וכל־מעשר בקר וצאן, כול אשר־יעבור תחת השבט--העשירי, יהיה־קודש ליהוה.  לג לא יבקר בין־טוב לרע, ולא ימירנו; ואם־המר ימירנו, והיה־הוא ותמורתו יהיה־קודש לא ייגאל.  לד אלה המצוות, אשר ציווה יהוה את־משה--אל־בני ישראל:  בהר, סיניי.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז