תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק לה

א ומליל ה' עם משה, במישריא דמואב, על ירדנא דיריחו, למימר. ב פקיד, ית בני ישראל, וייתנון לליוואי מאחסנת אחודתהון, קרווין למיתב; וריוח, לקרוויא סחרניהון, תיתנון, לליוואי. ג ויהון קרוויא להון, למיתב; ורווחיהון, יהון לבעירהון ולקניינהון, ולכול, חיוותהון. ד ורווחי, קרוויא, דתיתנון, לליוואי--מכותל קרתא ולברא, אלף אמין סחור סחור. ה ותמשחון מברא לקרתא, ית רוח קידומא תרין אלפין אמין וית רוח דרומא תרין אלפין אמין וית רוח מערבא תרין אלפין אמין וית רוח ציפונא תרין אלפין אמין--וקרתא במציע; דין יהי להון, רווחי קרוויא. ו וית קרוויא, דתיתנון לליוואי--ית שית קרווי שיזבותא, דתיתנון למערק לתמן קטולא; ועליהון תיתנון, ארבעין ותרתין קרווין. ז כל קרוויא, דתיתנון לליוואי--ארבעין ותמני, קרווין: יתהון, וית רווחיהון. ח וקרוויא, דתיתנון מאחודת בני ישראל--מן סגיאי תסגון, ומן זעירי תזערון: גבר, כפום אחסנתיה דיחסנון, ייתין מקרווהי, לליוואי. {פ}

ט ומליל ה', עם משה למימר. י מליל עם בני ישראל, ותימר להון: ארי אתון עברין ית ירדנא, לארעא דכנען. יא ותזמנון לכון קרווין, קרווי שיזבותא יהויין לכון; ויערוק לתמן קטולא, דיקטול נפשא בשלו. יב ויהויין לכון קרוויא לשיזבא, מגאיל דמא; ולא ימות קטולא, עד דיקום קודם כנשתא לדינא. יג וקרוויא, דתיתנון--שית קרווי שיזבותא, יהויין לכון. יד ית תלת קרוויא, תיתנון מעברא לירדנא, וית תלת קרוויא, תיתנון בארעא דכנען: קרווי שיזבותא, יהויין. טו לבני ישראל, ולגיוריא ולתותביא דביניהון, יהויין שית קרוויא האילין, לשיזבא--למערק לתמן, כל דיקטול נפשא בשלו. טז ואם במן דברזל מחהי וקטליה, קטולא הוא: אתקטלא יתקטיל, קטולא. יז ואם באבנא דמתנסבא ביד דהיא כמיסת דימות בה מחהי, וקטליה--קטולא הוא: אתקטלא יתקטיל, קטולא. יח או במן דאע דמתנסיב ביד דהוא כמיסת דימות ביה מחהי, וקטליה--קטולא הוא: אתקטלא יתקטיל, קטולא. יט גאיל דמא, הוא יקטול ית קטולא: כד אתחייב ליה מן דינא, הוא יקטליניה. כ ואם בסנאה, דחהי, או רמא עלוהי בכמנא, וקטליה. כא או בדבבו מחהי בידיה, וקטליה--אתקטלא יתקטיל מחיא, קטולא הוא: גאיל דמא, יקטול ית קטולא--כד אתחייב ליה. כב ואם בתכיף בלא דבבו, דחהי, או רמא עלוהי כל מן, בלא כמן ליה. כג או בכל אבנא דהיא כמיסת דימות בה, בלא חזי, ורמא עלוהי, ומית--והוא לא סני ליה, ולא תבע בשתיה. כד וידינון, כנשתא, בין מחיא, ובין גאיל דמא--על דיניא, האילין. כה וישיזבון כנשתא ית קטולא, מיד גאיל דמא, ויתיבון יתיה כנשתא, לקרית שיזבותיה דערק לתמן; וייתיב בה, עד דימות כהנא רבא, דרבי יתיה, במשח קודשא. כו ואם מיפק ייפוק, קטולא, ית תחום קרית שיזבותיה, דיערוק לתמן. כז וישכח יתיה, גאיל דמא, מברא, לתחום קרית שיזבותיה: ויקטול גאיל דמא, ית קטולא--לית ליה, דם. כח ארי בקרית שיזבותיה ייתיב, עד דימות כהנא רבא; ובתר דימות, כהנא רבא--יתוב קטולא, לארע אחסנתיה. כט ויהון אילין לכון לגזירת דין, לדריכון, בכול, מותבניכון. ל כל דיקטול נפשא--לפום סהדין, יקטול ית קטולא; וסהיד חד, לא יסהיד באנש למקטל. לא ולא תקבלון ממון על אנש קטול, דהוא חייב לממת: ארי אתקטלא, יתקטיל. לב ולא תקבלון ממון, למערק לקרית שיזבותיה, למתב למיתב בארעא, עד דימות כהנא. לג ולא תחייבון ית ארעא, דאתון בה, ארי דמא, הוא מחייב ית ארעא; ולארעא לא מתכפר, על דם זכאי דאתאשד בה, אלהין, בדם אשדיה. לד ולא תסאבון ית ארעא, דאתון יתבין בה--דשכינתי, שריא בגווה: ארי, אנא ה'--שכינתי שריא, בגו בני ישראל. {פ}