תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יח

א ואמר ה', לאהרון, את ובנך ובית אבוך עימך, תסלחון על חובי מקדשא; ואת ובנך עימך, תסלחון על חובי כהונתכון. ב ואף ית אחך שבטא דלוי שבטא דאבוך, קריב לוותך, וייתוספון עלך, וישמשונך; ואת ובנך עימך, קודם משכנא דסהדותא. ג וייטרון, מטרתך, ומטרת, כל משכנא: ברם למני קודשא ולמדבחא לא יקרבון, ולא ימותון אף אינון אף אתון. ד וייתוספון עלך--וייטרון ית מטרת משכן זמנא, לכול פולחן משכנא; וחילוניי, לא יקרב לוותכון. ה ותיטרון, ית מטרת קודשא, וית, מטרת מדבחא; ולא יהי עוד רוגזא, על בני ישראל. ו ואנא, הא קריבית ית אחיכון ליוואי, מגו, בני ישראל--לכון מתנא יהיבין, קודם ה', למפלח, ית פולחן משכן זמנא. ז ואת ובנך עימך תיטרון ית כהונתכון לכל פתגם מדבחא, ולמגיו לפרוכתא--ותפלחון; פולחן מתנא, אתין ית כהונתכון, וחילוניי דיקרב, יתקטיל. {פ}

ח ומליל ה', עם אהרון, ואנא הא יהבית לך, ית מטרת אפרשוותיי: לכל קודשיא דבני ישראל לך יהבתינון לרבו, ולבנך--לקיים עלם. ט דין יהי לך מקודש קודשיא, מותר מן אישתא: כל קורבנהון לכל מנחוותהון ולכל חטוותהון, ולכל אשמהון דיתיבון קודמיי--קודש קודשין דילך הוא, ודבנך. י בקודש קודשין, תיכלוניה; כל דכורא ייכול יתיה, קודשא יהי לך. יא ודין לך אפרשות מתנתהון, לכל ארמות בני ישראל--לך יהבתינון ולבנך ולבנתך עימך, לקיים עלם: כל דידכי בביתך, ייכול יתיה. יב כול טוב משח, וכל טוב חמר ועבור--רישיתהון דייתנון קודם ה', לך יהבתינון. יג ביכורי כל דבארעהון, דייתון קודם ה'--דילך יהי: כל דידכי בביתך, ייכליניה. יד כל חרמא בישראל, דילך יהי. טו כל פתח ולדא לכל בסרא דיקרבון קודם ה', באנשא ובבעירא--יהי לך: ברם מפרק תפרוק, ית בוכרא דאנשא, וית בוכרא דבעירא מסאבא, תפרוק. טז ופורקניה, מבר ירחא תפרוק, בפורסניה, כסף חמיש סלעין בסלעי קודשא: עסרין מעין, הוא. יז ברם בוכרא דתורא או בוכרא דאימרא או בוכרא דעיזא, לא תפרוק--קודשא אינון: ית דמהון תזרוק על מדבחא, וית תרבהון תסיק--קורבן לאתקבלא ברעווא, קודם ה'. יח ובסרהון, יהי לך: כחדיא דארמותא וכשקא דימינא, דילך יהי. יט כול אפרשות קודשיא, דיפרשון בני ישראל קודם ה'--יהבית לך ולבנך ולבנתך עימך, לקיים עלם: קיים מלח עלמא היא קודם ה', לך ולבנך עימך. כ ואמר ה' לאהרון, בארעהון לא תחסין, וחולק, לא יהי לך ביניהון: מתנן דיהבית לך אינין חולקך ואחסנתך, בגו בני ישראל. {ס}

כא ולבני לוי, הא יהבית כל מעסרא בישראל לאחסנא, חלף פולחנהון דאינון פלחין, ית פולחן משכן זמנא. כב ולא יקרבון עוד בני ישראל, למשכן זמנא, לקבלא חובא, לממת. כג ויפלחון ליוואי אינון, ית פולחן משכן זמנא, ואינון, יקבלון חוביהון: קיים עלם, לדריכון, ובגו בני ישראל, לא יחסנון אחסנא. כד ארי ית מעסרא דבני ישראל, דיפרשון קודם ה' אפרשותא, יהבית לליוואי, לאחסנא; על כין, אמרית להון, בגו בני ישראל, לא יחסנון אחסנא. {פ}

כה ומליל ה', עם משה למימר. כו ועם ליוואי תמליל, ותימר להון, ארי תיסבון מן בני ישראל ית מעסרא דיהבית לכון מינהון, באחסנתכון--ותפרשון מיניה אפרשותא קודם ה', מעסרא מן מעסרא. כז ויתחשיב לכון, אפרשותכון--כעבורא, מן אידרא, וכמלאתא, מן מעצרתא. כח כין תפרשון אף אתון, אפרשותא קודם ה', מכול מעסריכון, דתיסבון מן בני ישראל; ותיתנון מיניה ית אפרשותא קודם ה', לאהרון כהנא. כט מכול, מתנתכון, תפרשון, ית כל אפרשותא קודם ה': מכל שופריה--ית קודשיה, מיניה. ל ותימר, להון: באפרשותכון ית שופריה, מיניה, ויתחשיב לליוואי, כעללת אידרא וכעללת מעצרתא. לא ותיכלון יתיה בכל אתר, אתון ואנש בתיכון: ארי אגרא הוא לכון, חלף פולחנכון במשכן זמנא. לב ולא תקבלון עלוהי חובא, באפרשותכון ית שופריה מיניה; וית קודשיא דבני ישראל לא תחלון, ולא תמותון. {פ}