תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק ה

א ומליל ה', עם משה למימר. ב פקיד, ית בני ישראל, וישלחון מן משריתא, כל דסגיר וכל דדאיב; וכול, דמסאב לטמי נפשא. ג מדכר עד נוקבא תשלחון, למברא למשריתא תשלחונונון; ולא יסאבון ית משרייתהון, דשכינתי שריא ביניהון. ד ועבדו כין, בני ישראל, ושלחו יתהון, למברא למשריתא: כמא דמליל ה' עם משה, כין עבדו בני ישראל. {פ}

ה ומליל ה', עם משה למימר. ו מליל, עם בני ישראל, גבר או איתא ארי יעבדון מכל חובי אנשא, לשקרא שקר קודם ה'; ויחוב, אנשא ההוא. ז ויוודון, ית חוביהון דעבדו, ויתיב ית חובתיה ברישיה, וחומשיה יוסיף עלוהי; וייתין, לדחייב ליה. ח ואם לית לגוברא פריק, לאתבא חובתא ליה--חובתא דמתיב קודם ה', לכהנא: בר, מדכר כיפוריא, דיכפר ביה, עלוהי. ט וכל אפרשותא לכל קודשיא דבני ישראל, דיקרבון לכהנא--דיליה יהי. י וגבר ית מעסר קודשוהי, דיליה יהי; גבר דייתין לכהנא, דיליה יהי. {פ}

יא ומליל ה', עם משה למימר. יב מליל עם בני ישראל, ותימר להון: גבר גבר ארי תסטי איתתיה, ותשקר ביה שקר. יג וישכוב גבר יתה, שכבת זרעא, ויהי מכוסא מעיני בעלה, ומיטמרא והיא מסאבא; וסהיד לית בה, והיא לא אתאחדת. יד ויעבר עלוהי רוח קנאה ויקני ית איתתיה, והיא מסאבא; או עבר עלוהי רוח קנאה וקני ית איתתיה, והיא לא מסאבא. טו וייתי גוברא ית איתתיה, לוות כהנא, וייתי ית קורבנה עלה, חד מן עסרא בתלת סאין קמח סערין; לא יריק עלוהי משחא, ולא ייתין עלוהי לבונתא--ארי מנחת קנאתא הוא, מנחת דוכרנא מדכרת חובין. טז ויקריב יתה, כהנא; ויקימינה, קודם ה'. יז וייסב כהנא מי כיור, במן דחסף; ומן עפרא, דיהי באיסודי משכנא, ייסב כהנא, וייתין למיא. יח ויקים כהנא ית איתתא, קודם ה', ויפרע ית רישא דאיתתא, וייתין על ידהא ית מנחת דוכרנא מנחת קנאתא היא; ובידא דכהנא יהון, מיא מריריא מלטטיא. יט ויומי יתה כהנא, ויימר לאיתתא אם לא שכיב גבר יתיך, ואם לא סטית לאסתאבא, בר מבעליך--הוי זכאה, ממיא מריריא מלטטיא האילין. כ ואת, ארי סטית בר מבעליך--וארי אסתאבת; ויהב גבר ביך ית שכובתיה, בר מבעליך. כא ויומי כהנא ית איתתא, במומתא דלווטא, ויימר כהנא לאיתתא, ייתין ה' יתיך ללווט ולמומי בגו עמיך--בדייתין ה' ית ירכיך מסיא, וית מעכי נפיחין. כב וייעלון מיא מלטטיא האילין, במעכי, לאפחא מעין, ולאמסאה יירך; ותימר איתתא, אמן אמן. כג ויכתוב ית לווטיא האילין, כהנא--בספרא; וימחוק, למיא מריריא. כד וישקי, ית איתתא, ית מיא מריריא, מלטטיא; וייעלון בה מיא מלטטיא, ללווט. כה וייסב כהנא מידא דאיתתא, ית מנחת קנאתא; וירים ית מנחתא קודם ה', ויקריב יתה למדבחא. כו ויקמוץ כהנא מן מנחתא ית אדכרתה, ויסיק למדבחא; ובתר כין ישקי ית איתתא, ית מיא. כז וישקינה ית מיא, ותהי אם אסתאבת ושקרת שקר בבעלה--וייעלון בה מיא מלטטיא ללווט, וייפחון מעהא ותתמסי ירכה; ותהי איתתא ללווטא, בגו עמה. כח ואם לא אסתאבת איתתא, ודכיא היא--ותיפוק זכאה, ותעדי עידוי. כט דא אורייתא, דקנאתא, דתסטי איתתא בר מבעלה, ותסתאב. ל או גבר, דתעבר עלוהי רוח קנאה--ויקני ית איתתיה; ויקים ית איתתא, קודם ה', ויעביד לה כהנא, ית כל אורייתא הדא. לא ויהי זכא גוברא, מחובין; ואיתתא ההיא, תקביל ית חובה. {פ}