תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כא

א ושמע כנענאה מלכא דערד, יתיב דרומא, ארי אתא ישראל, אורח מאלליא; ואגיח קרבא, בישראל, ושבא מיניה, שביא. ב וקיים ישראל קיים קודם ה', ואמר: אם ממסר תמסר ית עמא הדין, בידי--ואגמר, ית קרוויהון. ג וקביל ה' צלותיה דישראל, ומסר ית כנענאה, וגמר יתהון, וית קרוויהון; וקרא שמיה דאתרא, חורמה. {פ}

ד ונטלו מהור טורא, אורח ימא דסוף, לאקפא, ית ארעא דאדום; ועקת נפשא דעמא, באורחא. ה ואתרעם עמא קודם ה', ועם משה נצו, למא אסיקתונא ממצריים, לממת במדברא: ארי לית לחמא, ולית מיא, ונפשנא עקת, במנא הדין דמיכליה קליל. ו וגרי ה' בעמא, ית חיוון קלן, ונכיתו, ית עמא; ומית עם סגי, מישראל. ז ואתא עמא לוות משה ואמרו חבנא, ארי אתרעמנא קודם ה' ועימך נצינא--צלי קודם ה', ויעדי מיננא ית חויא; וצלי משה, על עמא. ח ואמר ה' למשה, עביד לך קליא, ושו יתיה, על את; ויהי, כל דיתנכית, ויחזי יתיה, ויתקיים. ט ועבד משה חויא דנחשא, ושווייה על את; והוי, כד נכית חויא ית גוברא--ומסתכל בחויא דנחשא, ומתקיים. י ונטלו, בני ישראל; ושרו, באובות. יא ונטלו, מאובות; ושרו במגזת עבראי, במדברא דעל אפי מואב, ממדנח, שמשא. יב מתמן, נטלו; ושרו, בנחלא דזרד. יג מתמן, נטלו, ושרו מעברא דארנון דבמדברא, דנפיק מתחום אמוראה: ארי ארנון תחום מואב, בין מואב ובין אמוראה. יד על כין, יתאמר, בספרא, קרבין עבד ה': על ימא דסוף, וגבורן על נחלי ארנון. טו ושפוך, לנחליא, דמידברין, לוקביל לחיית; ומסתמיך, לתחום מואב. טז ומתמן, אתייהיבת להון בירא: היא בירא, דאמר ה' למשה, כנוש ית עמא, ואתין להון מיא. {ס}

יז בכין שבח ישראל, ית תושבחתא הדא: סקי בירא, שבחו לה. יח בירא דחפרוהא רברביא, כרוהא רישי עמא, ספריא, בחוטריהון; וממדברא, אתייהיבת להון. יט ומדאתייהיבת להון, נחתא עימהון לנחליא; ומנחליא, סלקא עימהון לרמתא. כ ומרמתא, לחיליא דבחקלי מואב--ריש, רמתא; ומסתכיא, על אפי בית ישימון. {פ}

כא ושלח ישראל אזגדין, לוות סיחון מלכא אמוראה למימר. כב אעבר בארעך, לא נסטי בחקל ובכרם--לא נשתי, מי גוב: באורח מלכא ניזיל, עד דנעבר תחומך. כג ולא שבק סיחון ית ישראל, למעבר בתחומיה, וכנש סיחון ית כל עמיה ונפק לקדמות ישראל למדברא, ואתא ליהץ; ואגיח קרבא, בישראל. כד ומחהי ישראל, לפתגם דחרב; וירית ית ארעיה מארנונא, עד יובקא עד בני עמון--ארי תקיף, תחומא דבני עמון. כה ונסיב, ישראל, ית כל קרוויא, האילין; ויתיב ישראל בכל קרווי אמוראה, בחשבון ובכל כפרנהא. כו ארי חשבון--קרתא דסיחון מלכא אמוראה, היא; והוא אגיח קרבא, במלכא דמואב קדמאה, ונסיב ית כל ארעיה מיניה, עד ארנון. כז על כין יימרון מתליא, עולו לחשבון; תתבני ותשתכלל, קרתא דסיחון. כח ארי קידום תקיף כאישא נפק מחשבון, עבדי קרבא כשלהביתא מקרתא דסיחון: קטילו עמא דשרו בלחית מואב, כומריא דפלחין בית דחלת רמתא דארנון. כט ויי לכון מואבאי, אבדתון עמא דפלחין לכמוש; מסר בנוהי צירין ובנתיה בשביא, למלכא אמוראה סיחון. ל פסקת מלכו מחשבון, עדא שולטן מדיבון; וצדיאו עד נופח, דסמיך עד מידבא. לא ויתיב, ישראל, בארע, אמוראה. לב ושלח משה לאללא ית יעזר, וכבשו כפרנהא; ותריך, ית אמוראה דתמן. לג ואתפניאו, וסליקו, לאורח, מתנן; ונפק עוג מלכא דמתנן לקדמותהון הוא וכל עמיה, לאגחא קרבא--לאדרעי. לד ואמר ה' למשה, לא תדחל מיניה--ארי בידך מסרית יתיה וית כל עמיה, וית ארעיה; ותעביד ליה--כמא דעבדתא לסיחון מלכא אמוראה, דיתיב בחשבון. לה ומחו יתיה וית בנוהי וית כל עמיה, עד דלא אשתאר ליה משיזיב; ויריתו, ית ארעיה.