תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יז

א ומליל ה', עם משה למימר. ב אימר לאלעזר בר אהרון כהנא, ויפריש ית מחתייתא מבין יקידיא, וית אישתא, ירחיק להלאה: ארי, אתקדשא. ג ית מחתיית חייביא האילין דאתחייבו בנפשתהון, ויעבדון יתהון טסין רדידין חופאה למדבחא--ארי קריבונין קודם ה', ואתקדשא; ויהויין לאת, לבני ישראל. ד ונסיב אלעזר כהנא, ית מחתיית נחשא, דקריבו, יקידיא; ורדידונין, חופאה למדבחא. ה דוכרנא לבני ישראל, בדיל דלא יקרב גבר חילוניי דלא מזרעא דאהרון הוא, לאסקא קטורת בוסמין, קודם ה'; ולא יהי כקורח וככנשתיה, כמא דמליל ה' בידא דמשה ליה. {פ}

ו ואתרעמו כל כנשתא דבני ישראל, מיומא דבתרוהי, על משה ועל אהרון, למימר: אתון גרמתון דמית, עמיה דה'. ז והוה, באתכנשות כנשתא על משה ועל אהרון, ואתפניאו למשכן זמנא, והא חפהי עננא; ואתגלי, יקרא דה'. ח ועל משה ואהרון, לקדם משכן זמנא. {ס}

ט ומליל ה', עם משה למימר. י אתפרשו, מגו כנשתא הדא, ואשיצי יתהון, כשעה; ונפלו, על אפיהון. יא ואמר משה לאהרון, סב ית מחתיתא והב עלה אישתא מעילווי מדבחא ושו קטורת בוסמין, ואוביל בפריע לכנשתא, וכפר עליהון: ארי נפק רוגזא מן קודם ה', שרי מותנא. יב ונסיב אהרון כמא דמליל משה, ורהט לגו קהלא, והא שרי מותנא, בעמא; ויהב, ית קטורת בוסמיא, וכפר, על עמא. יג וקם בין מיתיא, ובין חייא; ואתכלי, מותנא. יד והוו, דמיתו במותנא, ארבעת עסר אלפין, ושבע מאה--בר מדמיתו, על פלוגתא דקורח. טו ותב אהרון לוות משה, לתרע משכן זמנא; ומותנא, אתכלי. {פ}

טז ומליל ה', עם משה למימר. יז מליל עם בני ישראל, וסב מינהון חוטרא חוטרא לבית אבא מן כל רברבניהון לבית אבהתהון--תרי עסר, חוטרין: גבר ית שמיה, תכתוב על חוטריה. יח וית שמא דאהרון, תכתוב על חוטרא דלוי: ארי חוטרא חד, לריש בית אבהתהון. יט ותצנעינון, במשכן זמנא--קודם, סהדותא, דאזמין מימרי לכון, תמן. כ ויהי, גוברא דאתרעי ביה--חוטריה ינעי; ואניח מן קודמיי, ית תורעמת בני ישראל, דאינון מתרעמין, עליכון. כא ומליל משה עם בני ישראל, ויהבו ליה כל רברבניהון חוטרא לרבא חד חוטרא לרבא חד לבית אבהתהון--תרי עסר, חוטרין; וחוטרא דאהרון, בגו חוטריהון. כב ואצנע משה ית חוטריא, קודם ה', במשכנא, דסהדותא. כג והוה ביומא דבתרוהי, ועל משה למשכנא דסהדותא, והא יעא חוטרא דאהרון, לבית לוי; ואפיק לבלבין ואניץ נץ, וכפית שגדין. כד ואפיק משה ית כל חוטריא מן קודם ה', לכל בני ישראל; ואשתמודעו ונסיבו, גבר חוטריה. {פ}

כה ואמר ה' למשה, אתיב ית חוטרא דאהרון לקדם סהדותא, למטרא לאת, לעמא סרבנא; ויסופן תורעמתהון מן קודמיי, ולא ימותון. כו ועבד, משה: כמא דפקיד ה' יתיה, כין עבד. {פ}

כז ואמרו בני ישראל, למשה למימר: הא מיננא קטילת חרבא הא מיננא בלעת ארעא, והא מיננא מיתו במותנא. כח כול דקריב מקרב למשכנא דה', מאית; הא אנחנא סייפין, לממת. {ס}