תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כ

א ואתו בני ישראל כל כנשתא למדברא דצין, בירחא קדמאה, ויתיב עמא, ברקם; ומיתת תמן מרים, ואתקברת תמן. ב ולא הוה מיא, לכנשתא; ואתכנישו, על משה ועל אהרון. ג ונצא עמא, עם משה; ואמרו למימר, לווי דמיתנא במותא דאחנא קודם ה'. ד ולמא אתיתון ית קהלא דה', למדברא הדין, לממת תמן, אנחנא ובעירנא. ה ולמא אסיקתונא, ממצריים, לאיתאה יתנא, לאתרא בישא הדין: לא אתר כשר לבית זרע, ואף לא תינין וגופנין ורימונין, ומיא לית, למשתי. ו ועל משה ואהרון מן קודם קהלא, לתרע משכן זמנא, ונפלו, על אפיהון; ואתגלי יקרא דה', להון. {פ}

ז ומליל ה', עם משה למימר. ח סב ית חוטרא, וכנוש ית כנשתא את ואהרון אחוך, ותמללון עם כיפא לעיניהון, וייתין מוהי; ותפיק להון מיא מן כיפא, ותשקי ית כנשתא וית בעירהון. ט ונסיב משה ית חוטרא, מן קודם ה'--כמא דפקדיה. י וכנשו משה ואהרון, ית קהלא--לקדם כיפא; ואמר להון, שמעו כען סרבניא--המן כיפא הדין, נפיק לכון מיא. יא וארים משה ית ידיה, ומחא ית כיפא בחוטריה--תרתין זמנין; ונפקו מיא סגיאי, ושתיאת כנשתא ובעירהון. {ס}

יב ואמר ה', למשה ולאהרון, חלף דלא הימנתון במימרי, לקדשותי לעיני בני ישראל--בכין, לא תעלון ית קהלא הדין, לארעא, דיהבית להון. יג אינון מי מצותא, דנצו בני ישראל קודם ה'; ואתקדש, בהון. {ס}

יד ושלח משה אזגדין מרקם, לוות מלכא דאדום: כדנן אמר, אחוך ישראל, את ידעת, ית כל עקתא דאשכחתנא. טו ונחתו אבהתנא למצריים, ויתיבנא במצריים יומין סגיאין; ואבאישו לנא מצראי, ולאבהתנא. טז וצלינא קודם ה', וקביל צלותנא, ושלח מלאכא, ואפקנא ממצריים; והא אנחנא ברקם, קרתא דבסטר תחומך. יז נעבר כען בארעך, לא נעבר בחקל ובכרם, ולא נשתי, מי גוב: באורח מלכא ניזיל, לא נסטי לימינא ולסמאלא, עד דנעבר, תחומך. יח ואמר ליה אדומאה, לא תעבר בתחומי--דלמא בדקטלין בחרבא, אפוק לקדמותך. יט ואמרו ליה בני ישראל, באורח כבישא ניסק, ואם מייך נשתי אנא ובעיריי, ואתין דמיהון; לחוד לית פתגם ביש, ברגליי אעבר. כ ואמר, לא תעבר; ונפק אדומאה לקדמותיה, בחיל רב וביד תקיפא. כא וסריב אדומאה, לא שבק ית ישראל, למעבר, בתחומיה; וסטא ישראל, מלוותיה. {פ}

כב ונטלו, מרקם; ואתו בני ישראל כל כנשתא, להור טורא. כג ואמר ה' למשה ולאהרון, בהור טורא, על תחום ארעא דאדום, למימר. כד יתכניש אהרון, לעמיה, ארי לא ייעול לארעא, דיהבית לבני ישראל--על דסריבתון על מימרי, למי מצותא. כה דבר, ית אהרון, וית אלעזר, בריה; ותסיק יתהון, להור טורא. כו ותשלח ית אהרון ית לבושוהי, ותלבישינון ית אלעזר בריה; ואהרון יתכניש, וימות תמן. כז ועבד משה, כמא דפקיד ה'; וסליקו להור טורא, לעיני כל כנשתא. כח ואשלח משה ית אהרון ית לבושוהי, ואלביש יתהון ית אלעזר בריה, ומית אהרון תמן, בריש טורא; ונחת משה ואלעזר, מן טורא. כט וחזו, כל כנשתא, ארי מית, אהרון; ובכו ית אהרון תלתין יומין, כול בית ישראל. {ס}