תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק כב

א ונטלו, בני ישראל; ושרו במישריא דמואב, מעברא לירדנא דיריחו. {ס}

ב וחזא בלק, בר ציפור, ית כל דעבד ישראל, לאמוראה. ג ודחיל מואבאה מן קודם עמא, לחדא--ארי סגי הוא; ועקת למואבאי, מן קודם בני ישראל. ד ואמר מואב לסבי מדיין, כען ישיצון קהלא ית כל סחרננא, כמא דמלחיך תורא, ית ירוקא דחקלא; ובלק בר ציפור מלכא למואב, בעידנא ההוא. ה ושלח אזגדין לוות בלעם בר בעור, לפתור ארם דעל פרת ארע בני עמיה--למקרי ליה: למימר, הא עמא נפק ממצריים הא חפא ית עין שמשא דארעא, והוא שרי, מלקבלי. ו וכען איתא כען לוט לי ית עמא הדין, ארי תקיף הוא מיני--מאים איכול לאגחא ביה קרב, ואתרכיניה מן ארעא: ארי ידענא, ית דתבריך מברך, ודתלוט, ליט. ז ואזלו סבי מואב, וסבי מדיין, וקסמיא, בידיהון; ואתו, לוות בלעם, ומלילו עימיה, פתגמי בלק. ח ואמר להון, ביתו הכא בליליא, ואתיב יתכון פתגמא, כמא דימליל ה' עימי; ואוריכו רברבי מואב, עם בלעם. ט ואתא מימר מן קודם ה', לוות בלעם; ואמר, מאן גובריא האילין דעימך. י ואמר בלעם, קודם ה': בלק בר ציפור מלכא דמואב, שלח לוותי. יא הא עמא דנפק ממצריים, וחפא ית עין שמשא דארעא; כען, איתא לוט לי יתיה--מאים איכול לאגחא ביה קרב, ואתרכיניה. יב ואמר ה' לבלעם, לא תיזיל עימהון; לא תלוט ית עמא, ארי בריך הוא. יג וקם בלעם, בצפרא, ואמר לרברבי בלק, איזילו לארעכון: ארי רעווא קודם ה', דלא למשבקי למיזל עימכון. יד וקמו רברבי מואב, ואתו לוות בלק; ואמרו, סריב בלעם למיתי עימנא. טו ואוסיף עוד, בלק, שלח רברבין, סגיאין ויקירין מאילין. טז ואתו, לוות בלעם; ואמרו ליה, כדנן אמר בלק בר ציפור, לא כען תתמנע, מלמיתי לוותי. יז ארי יקרא אייקרינך לחדא, וכול דתימר לי אעביד; ואיתא כען, לוט לי, ית, עמא הדין. יח ואתיב בלעם, ואמר לעבדי בלק, אם ייתין לי בלק מלי ביתיה, כסף ודהב--לית לי רשו, למעבר על גזירת מימרא דה' אלהי, למעבד זעירתא, או רבתא. יט וכען, אוריכו כען הכא אף אתון--בליליא; ואדע, מא יוסיף ה' למללא עימי. כ ואתא מימר מן קודם ה' לוות בלעם, בליליא, ואמר ליה אם למקרי לך אתו גובריא, קום איזיל עימהון; וברם, ית פתגמא דאמליל עימך--יתיה תעביד. כא וקם בלעם בצפרא, וזריז ית אתניה; ואזל, עם רברבי מואב. כב ותקיף רוגזא דה', ארי אזיל הוא, ואתעתד מלאכא דה' באורחא, לסטן ליה; והוא רכיב על אתניה, ותרין עולימוהי עימיה. כג וחזת אתנא ית מלאכא דה' מעתד באורחא, וחרביה שליפא בידיה, וסטת אתנא מן אורחא, ואזלת בחקלא; ומחא בלעם ית אתנא, לאסטיותה לאורחא. כד וקם מלאכא דה', בשביל כרמיא--אתרא דגדירא מכא, וגדירא מכא. כה וחזת אתנא ית מלאכא דה', ואידחיקת עם כותלא, ודחקת ית רגלא דבלעם, לכותלא; ואוסיף, לממחה. כו ואוסיף מלאכא דה', עבר; וקם באתר עק, דלית אורח למסטי לימינא ולסמאלא. כז וחזת אתנא ית מלאכא דה', ורבעת תחות בלעם; ותקיף רוגזא דבלעם, ומחא ית אתנא בחוטרא. כח ופתח ה', ית פומא דאתנא; ואמרת לבלעם, מא עבדית לך, ארי מחיתני, דנן תלת זמנין. כט ואמר בלעם לאתנא, ארי חייכת בי; אילו פון אית חרבא בידי, ארי כען קטלתיך. ל ואמרת אתנא לבלעם, הלא אנא אתנך דרכיבת עליי מדאיתך עד יומא הדין--המילף אליפנא, למעבד לך כדין; ואמר, לא. לא וגלא ה', ית עיני בלעם, וחזא ית מלאכא דה' מעתד באורחא, וחרביה שליפא בידיה; וכרע וסגיד, לאפוהי. לב ואמר ליה, מלאכא דה', על מא מחיתא ית אתנך, דנן תלת זמנין; הא אנא נפקית לסטן, ארי גלי קודמיי דאת רעי למיזל באורחא לקבלי. לג וחזתני, אתנא, וסטת מן קודמיי, דנן תלת זמנין; אילו פון לא סטת מן קודמיי, ארי כען אף יתך קטלית ויתה קיימית. לד ואמר בלעם למלאכא דה', חבית--ארי לא ידעית, ארי את מעתד לקדמותי באורחא; וכען אם ביש בעינך, אתוב לי. לה ואמר מלאכא דה' לבלעם, איזיל עם גובריא, וברם ית פתגמא דאמליל עימך, יתיה תמליל; ואזל בלעם, עם רברבי בלק. לו ושמע בלק, ארי אתא בלעם; ונפק לקדמותיה לקרתא דמואב, דעל תחום ארנון--דבסטר תחומא. לז ואמר בלק לבלעם, הלא משלח שלחית לוותך למקרי לך--למא לא אתיתא, לוותי; הבקושטא הוויתא אמר, לית אנא יכיל לייקרותך. לח ואמר בלעם לבלק, הא אתיתי לוותך--כען, המיכל יכילנא למללא מידעם: פתגמא, דישווי ה' בפומי--יתיה אמליל. לט ואזל בלעם, עם בלק; ואעליה, לקרית מחוזוהי. מ ונכס בלק, תורין וען; ושלח לבלעם, ולרברביא דעימיה. מא והוה בצפרא--ודבר בלק ית בלעם, ואסקיה לרמת דחלתיה; וחזא מתמן, קצת מן עמא.