תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - במדבר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

במדבר פרק יא

א והוה עמא כד מסתקפין, ביש קודם ה'; ושמיע קודם ה', ותקיף רוגזיה, ודליקת בהון אישתא מן קודם ה', ושיציאת בסייפי משריתא. ב וצווח עמא, על משה; וצלי משה קודם ה', ואשתקעת אישתא. ג וקרא שמיה דאתרא ההוא, דליקתא: ארי דליקת בהון, אישתא מן קודם ה'. ד ורברבין דביניהון, שאילו שאילתא; ותבו ובכו, אף בני ישראל, ואמרו, מאן יוכיליננא בסרא. ה דכירין אנחנא, ית נוניא, דהווינא אכלין במצריים, מגן; ית בוציניא, וית אבטיחיא, וכרתי ובוצלי, ותומי. ו וכען נפשנא תאיבא, לית כול מידעם--אלהין, למנא עיננא. ז ומנא, כבר זרע גידא הוא; וחזוויה, כחיזו בדולחא. ח שייטין עמא ולקטין דצבי טחין ברחיא, ודצבי דאיך במדוכתא, ומבשלין ליה בקדרא, ועבדין יתיה גריצן; והוי טעמיה, כטעים דליש במשחא. ט וכד נחית טלא על משריתא, בליליא, נחית מנא, עלוהי. י ושמע משה ית עמא, בכן לזרעייתהון--גבר, בתרע משכניה; ותקיף רוגזא דה' לחדא, ובעיני משה ביש. יא ואמר משה קודם ה', למא אבאישתא לעבדך, ולמא לא אשכחית רחמין, קודמך: לשוואה, ית מטול כל עמא הדין--עליי. יב האב אנא, לכל עמא הדין--אם בניי, אינון: דאמרת לי סוברהי בתוקפך, כמא דמסובר תורביינא ית ינקא, על ארעא, דקיימתא לאבהתוהי. יג מנן לי בסרא, למיתן לכל עמא הדין: ארי בכן עליי למימר, הב לנא בסרא וניכול. יד לית אנא יכיל בלחודיי, לסוברא ית כל עמא הדין: ארי יקיר, מיני. טו ואם כדין את עביד לי, קטולני כען מקטל--אם אשכחית רחמין, קודמך; ולא אחזי, בבשתי. {פ}

טז ואמר ה' למשה, כנוש קודמיי שבעין גוברא מסבי ישראל, דידעתא, ארי אינון סבי עמא וסרכוהי; ותדבר יתהון למשכן זמנא, ויתעתדון תמן עימך. יז ואתגלי, ואמליל עימך תמן, וארבי מן רוחא דעלך, ואשווי עליהון; ויסוברון עימך במטול עמא, ולא תסובר את בלחודך. יח ולעמא תימר אזדמנו למחר, ותיכלון בסרא--ארי בכיתון קודם ה' למימר מאן יוכיליננה בסרא, ארי טב לנא במצריים; וייתין ה' לכון בסרא, ותיכלון. יט לא יומא חד תיכלון, ולא תרין יומין; ולא חמשא יומין, ולא עסרא יומין, ולא, עסרין יום. כ עד ירח יומין, עד דתקוצון ביה, ויהי לכון, לתקלא: חלף, דקצתון במימרא דה' דשכינתיה שריא ביניכון, ובכיתון קודמוהי למימר, למא דנן נפקנא ממצריים. כא ואמר, משה, שית מאה אלפין גוברא רגלאה, עמא דאנא ביניהון; ואת אמרת, בסרא אתין להון, וייכלון, ירח יומין. כב הען ותורין יתנכסון להון, היספקון להון; אם ית כל נוני ימא יתכנשון להון, היספקון להון. {פ}

כג ואמר ה' למשה, המימרא דה' מתעכב; כען תחזי היערעינך פתגמי, אם לא. כד ונפק משה--ומליל עם עמא, ית פתגמיא דה'; וכנש שבעין גוברא, מסבי עמא, ואקים יתהון, סחור סחור למשכנא. כה ואתגלי ה' בעננא, ומליל עימיה, ורבי מן רוחא דעלוהי, ויהב על שבעין גוברא סביא; והוה, כד שרת עליהון רוח נבואה, ומתנבן, ולא פסקין. כו ואשתארו תרין גוברין במשריתא שום חד אלדד ושום תניינא מידד ושרת עליהון רוח נבואה, ואינון בכתיביא, ולא נפקו, למשכנא; ואתנביאו, במשריתא. כז ורהט עולימא, וחווי למשה ואמר: אלדד ומידד, מתנבן במשריתא. כח ואתיב יהושוע בר נון, משומשניה דמשה מעולימוהי--ואמר: ריבוני משה, אסרינון. כט ואמר ליה משה, הקנאתי את מקני; רעינא פון דיהון כל עמיה דה', נביין--ארי ייתין ה' ית רוח נבואתיה, עליהון. ל ואתכניש משה, למשריתא--הוא, וסבי ישראל. לא ורוחא נטל מן קודם ה', ואפרח שליו מן ימא, ורמא על משריתא כמהלך יומא לכא וכמהלך יומא לכא, סחור סחור למשריתא--וכרום תרתין אמין, על אפי ארעא. לב וקם עמא כל יומא ההוא וכל ליליא וכול יומא דבתרוהי, וכנשו ית שליו--דאזער, כנש עסרא דגורין; ושטחו להון משטחין, סחור סחור למשריתא. לג בסרא, עד כען בין שיניהון--עד, לא פסק; ורוגזא דה', תקיף בעמא, וקטל ה' בעמא, קטול סגי לחדא. לד וקרא ית שמיה דאתרא ההוא, קברי דמשאלי: ארי תמן, קברו, ית עמא, דשאילו. לה מקברי דמשאלי נטלו עמא, לחצרות; והוו, בחצרות. {פ}