תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


זכריה פרק ז

א ויהי בשנת ארבע, לדריוש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחדש התשעי--בכסלו.  ב וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה.  ג לאמר, אל-הכהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמר:  האבכה, בחדש החמשי--הנזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים.  {פ}

ד ויהי דבר-יהוה צבאות, אלי לאמר.  ה אמר אל-כל-עם הארץ, ואל-הכהנים לאמר:  כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתני, אני.  ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האכלים, ואתם השתים.  ז הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים, בהיות ירושלם ישבת ושלוה, ועריה סביבתיה; והנגב והשפלה, ישב.  {פ}

ח ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמר.  ט כה אמר יהוה צבאות, לאמר:  משפט אמת, שפטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו.  י ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם.  יא וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סררת; ואזניהם, הכבידו משמוע.  יב ולבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשנים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות.  יג ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו:  כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות.  יד ואסערם, על כל-הגוים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעבר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד