תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א ויהי בשנת ארבע, לדריוש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחדש התשעי--בכסלו. ב וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה. ג לאמר, אל-הכהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמר: האבכה, בחדש החמשי--הנזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים. {פ}
ד ויהי דבר-יהוה צבאות, אלי לאמר. ה אמר אל-כל-עם הארץ, ואל-הכהנים לאמר: כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתני, אני. ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האכלים, ואתם השתים. ז הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים, בהיות ירושלם ישבת ושלוה, ועריה סביבתיה; והנגב והשפלה, ישב. {פ}
ח ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמר. ט כה אמר יהוה צבאות, לאמר: משפט אמת, שפטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו. י ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם. יא וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סררת; ואזניהם, הכבידו משמוע. יב ולבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשנים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות. יג ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו: כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות. יד ואסערם, על כל-הגוים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעבר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
זכריה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד