תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק ב

א ואשא את-עיני, וארא; והנה, ארבע קרנות.  ב ואמר, אל-המלאך הדבר בי--מה-אלה; ויאמר אלי--אלה הקרנות אשר זרו את-יהודה, את-ישראל וירושלם.  {ס}

ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים.  ד ואמר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמר, אלה הקרנות אשר-זרו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבאו אלה להחריד אתם, לידות את-קרנות הגוים הנשאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה.  {ס}

ה ואשא עיני וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מדה.  ו ואמר, אנה אתה הלך; ויאמר אלי, למד את-ירושלם, לראות כמה-רחבה, וכמה ארכה.  ז והנה, המלאך הדבר בי--יצא; ומלאך אחר, יצא לקראתו.  ח ויאמר אלו--רץ דבר אל-הנער הלז, לאמר:  פרזות תשב ירושלם, מרב אדם ובהמה בתוכה.  ט ואני אהיה-לה נאם-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה.  {פ}

י הוי הוי, ונסו מארץ צפון--נאם-יהוה:  כי כארבע רוחות השמים, פרשתי אתכם--נאם-יהוה.  יא הוי ציון, המלטי--יושבת, בת-בבל.  {ס}

יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגוים השללים אתכם:  כי הנגע בכם, נגע בבבת עינו.  יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני.  {ס}

יד רני ושמחי, בת-ציון--כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאם-יהוה.  טו ונלוו גוים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליך.  טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקדש; ובחר עוד, בירושלם.  יז הס כל-בשר, מפני יהוה--כי נעור, ממעון קדשו.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד