תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק ט

א משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנחתו:  כי ליהוה עין אדם, וכל שבטי ישראל.  ב וגם-חמת, תגבל-בה; צר וצידון, כי חכמה מאד.  ג ותבן צר מצור, לה; ותצבר-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות.  ד הנה אדני יורשנה, והכה בים חילה; והיא, באש תאכל.  ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאד, ועקרון, כי-הביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב.  ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים.  ז והסרתי דמיו מפיו, ושקציו מבין שניו, ונשאר גם-הוא, לאלהינו; והיה כאלף ביהודה, ועקרון כיבוסי.  ח וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב, ולא-יעבר עליהם עוד נגש:  כי עתה, ראיתי בעיני.  {ס}

ט גילי מאד בת-ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתנות.  י והכרתי-רכב מאפרים, וסוס מירושלם, ונכרתה קשת מלחמה, ודבר שלום לגוים; ומשלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ.  יא גם-את בדם-בריתך, שלחתי אסיריך מבור, אין מים, בו.  יב שובו, לבצרון, אסירי, התקוה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך.  יג כי-דרכתי לי יהודה, קשת מלאתי אפרים, ועוררתי בניך ציון, על-בניך יון; ושמתיך, כחרב גבור.  יד ויהוה עליהם יראה, ויצא כברק חצו; ואדני יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן.  טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק--כזויות, מזבח.  טז והושיעם יהוה אלהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו:  כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו.  יז כי מה-טובו, ומה-יפיו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתלות.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד