תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק ד

א וישב, המלאך הדבר בי; ויעירני, כאיש אשר-יעור משנתו.  ב ויאמר אלי, מה אתה ראה; ויאמר ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על-ראשה, ושבעה נרתיה עליה--שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על-ראשה.  ג ושנים זיתים, עליה:  אחד מימין הגלה, ואחד על-שמאלה.  ד ואען, ואמר, אל-המלאך הדבר בי, לאמר:  מה-אלה, אדני.  ה ויען המלאך הדבר בי, ויאמר אלי, הלוא ידעת, מה-המה אלה; ואמר, לא אדני.  ו ויען ויאמר אלי, לאמר, זה דבר-יהוה, אל-זרבבל לאמר:  לא בחיל, ולא בכח--כי אם-ברוחי, אמר יהוה צבאות.  ז מי-אתה הר-הגדול לפני זרבבל, למישר; והוציא, את-האבן הראשה--תשאות, חן חן לה.  {פ}

ח ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר.  ט ידי זרבבל, יסדו הבית הזה--וידיו תבצענה; וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליכם.  י כי מי בז, ליום קטנות, ושמחו וראו את-האבן הבדיל ביד זרבבל, שבעה-אלה; עיני יהוה, המה משוטטים בכל-הארץ.  יא ואען, ואמר אליו:  מה-שני הזיתים האלה, על-ימין המנורה ועל-שמאולה.  יב ואען שנית, ואמר אליו:  מה-שתי שבלי הזיתים, אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם, הזהב.  יג ויאמר אלי לאמר, הלוא ידעת מה-אלה; ואמר, לא אדני.  יד ויאמר, אלה שני בני-היצהר, העמדים, על-אדון כל-הארץ.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד