תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

זכריה פרק א

א בחדש, השמיני, בשנת שתים, לדריוש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיה, בן-עדו הנביא, לאמר.  ב קצף יהוה על-אבותיכם, קצף.  ג ואמרת אלהם, כה אמר יהוה צבאות, שובו אלי, נאם יהוה צבאות--ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות.  ד אל-תהיו כאבתיכם אשר קראו-אליהם הנביאים הראשנים לאמר, כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעליליכם ומעלליכם הרעים; ולא שמעו ולא-הקשיבו אלי, נאם-יהוה.  ה אבותיכם, איה-הם; והנבאים--הלעולם, יחיו.  ו אך דברי וחקי, אשר צויתי את-עבדי הנביאים, הלוא השיגו, אבתיכם; וישובו ויאמרו, כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו, כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו.  {ס}

ז ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חדש, הוא-חדש שבט, בשנת שתים, לדריוש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיהו, בן-עדוא הנביא, לאמר.  ח ראיתי הלילה, והנה-איש רכב על-סוס אדם, והוא עמד, בין ההדסים אשר במצלה; ואחריו סוסים אדמים, שרקים ולבנים.  ט ואמר, מה-אלה אדני; ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, אני אראך, מה-המה אלה.  י ויען, האיש העמד בין-ההדסים--ויאמר:  אלה אשר שלח יהוה, להתהלך בארץ.  יא ויענו את-מלאך יהוה, העמד בין ההדסים, ויאמרו, התהלכנו בארץ; והנה כל-הארץ, ישבת ושקטת.  יב ויען מלאך-יהוה, ויאמר, יהוה צבאות, עד-מתי אתה לא-תרחם את-ירושלם ואת ערי יהודה--אשר זעמתה, זה שבעים שנה.  יג ויען יהוה, את-המלאך הדבר בי--דברים טובים:  דברים, נחמים.  יד ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות:  קנאתי לירושלם ולציון, קנאה גדולה.  טו וקצף גדול אני קצף, על-הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה.  טז לכן כה-אמר יהוה, שבתי לירושלם ברחמים--ביתי יבנה בה, נאם יהוה צבאות; וקוה וקו ינטה, על-ירושלם.  יז עוד קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות, עוד תפוצנה ערי, מטוב; ונחם יהוה עוד את-ציון, ובחר עוד בירושלם.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד