תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א בשנת חדה, לבלאשצר מלך בבל, דניאל חלם חזה, וחזוי ראשה על-משכבה; באדין חלמא כתב, ראש מלין אמר. ב ענה דניאל ואמר, חזה הוית בחזוי עם-ליליא; וארו, ארבע רוחי שמיא, מגיחן, לימא רבא. ג וארבע חיון רברבן, סלקן מן-ימא, שנין, דא מן-דא. ד קדמיתא כאריה, וגפין די-נשר לה; חזה הוית עד די-מריטו גפיה גפה ונטילת מן-ארעא, ועל-רגלין כאנש הקימת, ולבב אנש, יהיב לה. ה וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב, ולשטר-חד הקמת, ותלת עלעין בפמה, בין שניה שנה; וכן אמרין לה, קומי אכלי בשר שגיא. ו באתר דנה חזה הוית, וארו אחרי כנמר, ולה גפין ארבע די-עוף, על-גביה גבה; וארבעה ראשין לחיותא, ושלטן יהיב לה. ז באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא, וארו חיוה רביעיה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה ושנין די-פרזל לה רברבן, אכלה ומדקה, ושארא ברגליה ברגלה רפסה; והיא משניה, מן-כל-חיותא די קדמיה קדמה, וקרנין עשר, לה. ח משתכל הוית בקרניא, ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ביניהן, ותלת מן-קרניא קדמיתא, אתעקרו אתעקרה מן-קדמיה קדמה; ואלו עינין כעיני אנשא, בקרנא-דא, ופם, ממלל רברבן. ט חזה הוית, עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין, יתב; לבושה כתלג חור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שבבין די-נור, גלגלוהי נור דלק. י נהר די-נור, נגד ונפק מן-קדמוהי, אלף אלפים אלפין ישמשונה, ורבו רבון רבבן קדמוהי יקומון; דינא יתב, וספרין פתיחו. יא חזה הוית--באדין מן-קל מליא רברבתא, די קרנא ממללה; חזה הוית עד די קטילת חיותא, והובד גשמה, ויהיבת, ליקדת אשא. יב ושאר, חיותא, העדיו, שלטנהון; וארכה בחיין יהיבת להון, עד-זמן ועדן. יג חזה הוית, בחזוי ליליא, וארו עם-ענני שמיא, כבר אנש אתה הוא; ועד-עתיק יומיא מטה, וקדמוהי הקרבוהי. יד ולה יהב שלטן, ויקר ומלכו, וכל עממיא אמיא ולשניא, לה יפלחון; שלטנה שלטן עלם, די-לא יעדה, ומלכותה, די-לא תתחבל. {פ}
טו אתכרית רוחי אנה דניאל, בגו נדנה; וחזוי ראשי, יבהלנני. טז קרבת, על-חד מן-קאמיא, ויציבא אבעא-מנה, על-כל-דנה; ואמר-לי, ופשר מליא יהודענני. יז אלין חיותא רברבתא, די אנין ארבע--ארבעה מלכין, יקומון מן-ארעא. יח ויקבלון, מלכותא, קדישי, עליונין; ויחסנון מלכותא עד-עלמא, ועד עלם עלמיא. יט אדין, צבית ליצבא על-חיותא רביעיתא, די-הות שניה, מן-כלהון כלהן: דחילה יתירה, שניה שנה די-פרזל וטפריה וטפרה די-נחש, אכלה מדקה, ושארא ברגליה ברגלה רפסה. כ ועל-קרניא עשר, די בראשה, ואחרי די סלקת, ונפלו ונפלה מן-קדמיה קדמה תלת; וקרנא דכן ועינין לה, ופם ממלל רברבן, וחזוה, רב מן-חברתה. כא חזה הוית--וקרנא דכן, עבדא קרב עם-קדישין; ויכלה, להן. כב עד די-אתה, עתיק יומיא, ודינא יהב, לקדישי עליונין; וזמנא מטה, ומלכותא החסנו קדישין. כג כן, אמר, חיותא רביעיתא, מלכו רביעיה רביעאה תהוא בארעא די תשנא מן-כל-מלכותא; ותאכל, כל-ארעא, ותדושנה, ותדקנה. כד וקרניא עשר--מנה מלכותא, עשרה מלכין יקמון; ואחרן יקום אחריהן, והוא ישנא מן-קדמיא, ותלתה מלכין, יהשפל. כה ומלין, לצד עליא עלאה ימלל, ולקדישי עליונין, יבלא; ויסבר, להשניה זמנין ודת, ויתיהבון בידה, עד-עדן ועדנין ופלג עדן. כו ודינא, יתב; ושלטנה יהעדון, להשמדה ולהובדה עד-סופא. כז ומלכותא ושלטנא ורבותא, די מלכות תחות כל-שמיא, יהיבת, לעם קדישי עליונין; מלכותה, מלכות עלם, וכל שלטניא, לה יפלחון וישתמעון. כח עד-כה, סופא די-מלתא; אנה דניאל שגיא רעיוני יבהלנני, וזיוי ישתנון עלי, ומלתא, בלבי נטרת. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב