תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א אנה נבוכדנצר, שלה הוית בביתי, ורענן, בהיכלי. ב חלם חזית, וידחלנני; והרהרין, על-משכבי, וחזוי ראשי, יבהלנני. ג ומני, שים טעם, להנעלה קדמי, לכל חכימי בבל: די-פשר חלמא, יהודענני. ד באדין עללין עלין, חרטמיא אשפיא, כשדיא כשדאי, וגזריא; וחלמא, אמר אנה קדמיהון, ופשרה, לא-מהודעין לי. ה ועד אחרין על קדמי דניאל די-שמה בלטשאצר, כשם אלהי, ודי רוח-אלהין קדישין, בה; וחלמא, קדמוהי אמרת. ו בלטשאצר, רב חרטמיא--די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך, וכל-רז לא-אנס לך; חזוי חלמי די-חזית ופשרה, אמר. ז וחזוי ראשי, על-משכבי; חזה הוית--ואלו אילן בגו ארעא, ורומה שגיא. ח רבה אילנא, ותקף; ורומה ימטא לשמיא, וחזותה לסוף כל-ארעא. ט עפיה שפיר ואנבה שגיא, ומזון לכלא-בה; תחתוהי תטלל חיות ברא, ובענפוהי ידרון ידורן צפרי שמיא, ומנה, יתזין כל-בשרא. י חזה הוית בחזוי ראשי, על-משכבי; ואלו עיר וקדיש, מן-שמיא נחת. יא קרא בחיל וכן אמר, גדו אילנא וקצצו ענפוהי, אתרו עפיה, ובדרו אנבה; תנד חיותא מן-תחתוהי, וצפריא מן-ענפוהי. יב ברם עקר שרשוהי, בארעא שבקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיותא חלקה בעשב ארעא. יג לבבה מן-אנושא אנשא ישנון, ולבב חיוה יתיהב לה; ושבעה עדנין, יחלפון עלוהי. יד בגזרת עירין פתגמא, ומאמר קדישין שאלתא; עד-דברת די ינדעון חייא די-שליט עליא עלאה במלכות אנושא אנשא, ולמן-די יצבא יתננה, ושפל אנשים, יקים עליה עלה. טו דנה חלמא חזית, אנה מלכא נבוכדנצר; ואנתה ואנת בלטשאצר פשרא אמר, כל-קבל די כל-חכימי מלכותי לא-יכלין פשרא להודעותני, ואנתה ואנת כהל, די רוח-אלהין קדישין בך. טז אדין דניאל די-שמה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה, ורעינהי, יבהלנה; ענה מלכא ואמר, בלטשאצר חלמא ופשרא אל-יבהלך, ענה בלטשאצר ואמר, מראי חלמא לשנאיך לשנאך ופשרה לעריך לערך. יז אילנא די חזית, די רבה ותקף; ורומה ימטא לשמיא, וחזותה לכל-ארעא. יח ועפיה שפיר ואנבה שגיא, ומזון לכלא-בה; תחתוהי, תדור חיות ברא, ובענפוהי, ישכנן צפרי שמיא. יט אנתה- אנת- הוא מלכא, די רבית רבת ותקפת; ורבותך רבת ומטת לשמיא, ושלטנך לסוף ארעא. כ ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן-שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי, ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיות ברא חלקה, עד די-שבעה עדנין, יחלפון עלוהי. כא דנה פשרא, מלכא; וגזרת עליא עלאה היא, די מטת על-מראי מלכא. כב ולך טרדין מן-אנשא ועם-חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון, ומטל שמיא לך מצבעין, ושבעה עדנין, יחלפון עליך עלך: עד די-תנדע, די-שליט עליא עלאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבא, יתננה. כג ודי אמרו, למשבק עקר שרשוהי די אילנא, מלכותך, לך קימא--מן-די תנדע, די שלטן שמיא. כד להן מלכא, מלכי ישפר עליך עלך, וחטיך וחטאך בצדקה פרק, ועויתך במחן ענין; הן תהוה ארכה, לשלותך. כה כלא מטא, על-נבוכדנצר מלכא. {פ}
כו לקצת ירחין, תרי-עשר, על-היכל מלכותא די בבל, מהלך הוה. כז ענה מלכא ואמר, הלא דא-היא בבל רבתא, די-אנה בניתה לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי. כח עוד, מלתא בפם מלכא--קל, מן-שמיא נפל: לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך. כט ומן-אנשא לך טרדין ועם-חיות ברא מדרך, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עדנין, יחלפון עליך עלך: עד די-תנדע, די-שליט עליא עלאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבא, יתננה. ל בה-שעתא, מלתא ספת על-נבוכדנצר, ומן-אנשא טריד, ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע--עד די שערה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין. לא ולקצת יומיא אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת, ומנדעי עלי יתוב, ולעליא ולעלאה ברכת, ולחי עלמא שבחת והדרת: די שלטנה שלטן עלם, ומלכותה עם-דר ודר. לב וכל-דארי דירי ארעא, כלה חשיבין, וכמצביה עבד בחיל שמיא, ודארי ודירי ארעא; ולא איתי די-ימחא בידה, ויאמר לה מה עבדת. לג בה-זמנא מנדעי יתוב עלי, וליקר מלכותי הדרי וזיוי יתוב עלי, ולי, הדברי ורברבני יבעון; ועל-מלכותי התקנת, ורבו יתירה הוספת לי. לד כען אנה נבכדנצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, די כל-מעבדוהי קשט, וארחתה דין; ודי מהלכין בגוה, יכל להשפלה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב