תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דניאל פרק ב

א ובשנת שתים, למלכות נבכדנצר, חלם נבכדנצר, חלמות; ותתפעם רוחו, ושנתו נהיתה עליו.  ב ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים, ולמכשפים ולכשדים, להגיד למלך, חלמתיו; ויבאו, ויעמדו לפני המלך.  ג ויאמר להם המלך, חלום חלמתי; ותפעם רוחי, לדעת את-החלום.  ד וידברו הכשדים למלך, ארמית:  מלכא, לעלמין חיי--אמר חלמא לעבדיך לעבדך, ופשרא נחוא.  ה ענה מלכא ואמר לכשדיא לכשדאי, מלתה מני אזדא:  הן לא תהודעונני, חלמא ופשרה, הדמין תתעבדון, ובתיכון נולי יתשמון.  ו והן חלמא ופשרה, תהחון, מתנן ונבזבה ויקר שגיא, תקבלון מן-קדמי; להן, חלמא ופשרה החוני.  ז ענו תנינות, ואמרין:  מלכא, חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה.  ח ענה מלכא, ואמר--מן-יציב ידע אנה, די עדנא אנתון זבנין; כל-קבל די חזיתון, די אזדא מני מלתא.  ט די הן-חלמא לא תהודענני חדה-היא דתכון, ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון הזדמנתון למאמר קדמי, עד די עדנא, ישתנא; להן, חלמא אמרו לי, ואנדע, די פשרה תהחונני.  י ענו כשדיא כשדאי קדם-מלכא, ואמרין--לא-איתי אנש על-יבשתא, די מלת מלכא יוכל להחויה:  כל-קבל, די כל-מלך רב ושליט, מלה כדנה לא שאל, לכל-חרטם ואשף וכשדי.  יא ומלתא די-מלכה שאל, יקירה, ואחרן לא איתי, די יחונה קדם מלכא; להן אלהין--די מדרהון, עם-בשרא לא איתוהי.  יב כל-קבל דנה--מלכא, בנס וקצף שגיא; ואמר, להובדה, לכל, חכימי בבל.  יג ודתא נפקת, וחכימיא מתקטלין; ובעו דניאל וחברוהי, להתקטלה.  {פ}

יד באדין דניאל, התיב עטא וטעם, לאריוך, רב-טבחיא די מלכא--די נפק לקטלה, לחכימי בבל.  טו ענה ואמר, לאריוך שליטא די-מלכא, על-מה דתא מהחצפה, מן-קדם מלכא; אדין מלתא, הודע אריוך לדניאל.  טז ודניאל, על ובעה מן-מלכא:  די זמן ינתן-לה, ופשרא להחויה למלכא.  {פ}

יז אדין דניאל, לביתה אזל; ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי, מלתא הודע.  יח ורחמין, למבעא מן-קדם אלה שמיא, על-רזא, דנה--די לא יהובדון דניאל וחברוהי, עם-שאר חכימי בבל.  יט אדין, לדניאל בחזוא די-ליליא--רזא גלי; אדין, דניאל, ברך, לאלה שמיא.  כ ענה דניאל, ואמר--להוא שמה די-אלהא מברך, מן-עלמא ועד עלמא:  די חכמתא וגבורתא, די לה-היא.  כא והוא מהשנא עדניא, וזמניא, מהעדה מלכין, ומהקים מלכין; יהב חכמתא לחכימין, ומנדעא לידעי בינה.  כב הוא גלא עמיקתא, ומסתרתא; ידע מה בחשוכא, ונהירא ונהורא עמה שרא.  כג לך אלה אבהתי, מהודא ומשבח אנה, די חכמתא וגבורתא, יהבת לי; וכען הודעתני די-בעינא מנך, די-מלת מלכא הודעתנא.  כד כל-קבל דנה, דניאל על על-אריוך, די מני מלכא, להובדה לחכימי בבל; אזל וכן אמר-לה, לחכימי בבל אל-תהובד--העלני קדם מלכא, ופשרא למלכא אחוא.  {ס}

כה אדין אריוך בהתבהלה, הנעל לדניאל קדם מלכא; וכן אמר-לה, די-השכחת גבר מן-בני גלותא די יהוד, די פשרא, למלכא יהודע.  כו ענה מלכא ואמר לדניאל, די שמה בלטשאצר:  האיתיך האיתך כהל, להודעתני חלמא די-חזית--ופשרה.  כז ענה דניאל קדם מלכא, ואמר:  רזא, די-מלכא שאל--לא חכימין אשפין חרטמין גזרין, יכלין להחויה למלכא.  כח ברם איתי אלה בשמיא, גלא רזין, והודע למלכא נבוכדנצר, מה די להוא באחרית יומיא; חלמך וחזוי ראשך על-משכבך, דנה הוא.  {פ}

כט אנתה אנת מלכא, רעיונך על-משכבך סלקו, מה די להוא, אחרי דנה; וגלא רזיא הודעך, מה-די להוא.  ל ואנה, לא בחכמה די-איתי בי מן-כל-חייא, רזא דנה, גלי לי; להן, על-דברת די פשרא למלכא יהודעון, ורעיוני לבבך, תנדע.  לא אנתה אנת מלכא, חזה הוית ואלו צלם חד שגיא--צלמא דכן רב וזיוה יתיר, קאם לקבלך; ורוה, דחיל.  לב הוא צלמא, ראשה די-דהב טב, חדוהי ודרעוהי, די כסף; מעוהי וירכתה, די נחש.  לג שקוהי, די פרזל; רגלוהי--מנהון מנהן די פרזל, ומנהון ומנהן די חסף.  לד חזה הוית, עד די התגזרת אבן די-לא בידין, ומחת לצלמא על-רגלוהי, די פרזלא וחספא; והדקת, המון.  לה באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא, והוו כעור מן-אדרי-קיט, ונשא המון רוחא, וכל-אתר לא-השתכח להון; ואבנא די-מחת לצלמא, הות לטור רב--ומלאת כל-ארעא.  לו דנה חלמא, ופשרה נאמר קדם-מלכא.  לז אנתה אנת מלכא, מלך מלכיא:  די אלה שמיא, מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב-לך.  לח ובכל-די דארין דירין בני-אנשא חיות ברא ועוף-שמיא, יהב בידך, והשלטך, בכלהון; אנתה- אנת- הוא, ראשה די דהבא.  לט ובתרך, תקום מלכו אחרי--ארעא ארע מנך; ומלכו תליתיא תליתאה אחרי די נחשא, די תשלט בכל-ארעא.  מ ומלכו, רביעיה רביעאה, תהוא תקיפה, כפרזלא; כל-קבל, די פרזלא מהדק וחשל כלא, וכפרזלא די-מרעע כל-אלן, תדק ותרע.  מא ודי-חזיתה רגליא ואצבעתא, מנהון מנהן חסף די-פחר ומנהון ומנהן פרזל--מלכו פליגה תהוה, ומן-נצבתא די-פרזלא להוא-בה; כל-קבל די חזיתה, פרזלא מערב בחסף טינא.  מב ואצבעת רגליא, מנהון מנהן פרזל ומנהון ומנהן חסף--מן-קצת מלכותא תהוה תקיפה, ומנה תהוא תבירה.  מג די ודי חזית, פרזלא מערב בחסף טינא--מתערבין להון בזרע אנשא, ולא-להון דבקין דנה עם-דנה; הא-כדי פרזלא, לא מתערב עם-חספא.  מד וביומיהון די מלכיא אנון, יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל, ומלכותה, לעם אחרן לא תשתבק; תדק ותסיף כל-אלין מלכותא, והיא תקום לעלמיא.  מה כל-קבל די-חזית די מטורא אתגזרת אבן די-לא בידין, והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא--אלה רב הודע למלכא, מה די להוא אחרי דנה; ויציב חלמא, ומהימן פשרה.  {פ}

מו באדין מלכא נבוכדנצר, נפל על-אנפוהי, ולדניאל, סגד; ומנחה, וניחחין, אמר, לנסכה לה.  מז ענה מלכא לדניאל ואמר, מן-קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין--וגלה רזין:  די יכלת, למגלא רזא דנה.  מח אדין מלכא לדניאל רבי, ומתנן רברבן שגיאן יהב-לה, והשלטה, על כל-מדינת בבל; ורב-סגנין--על, כל-חכימי בבל.  מט ודניאל, בעא מן-מלכא, ומני על עבידתא די מדינת בבל, לשדרך מישך ועבד נגו; ודניאל, בתרע מלכא.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב