תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א בלשאצר מלכא, עבד לחם רב, לרברבנוהי, אלף; ולקבל אלפא, חמרא שתה. ב בלשאצר אמר בטעם חמרא, להיתיה למאני דהבא וכספא, די הנפק נבוכדנצר אבוהי, מן-היכלא די בירושלם; וישתון בהון, מלכא ורברבנוהי, שגלתה, ולחנתה. ג באדין, היתיו מאני דהבא, די הנפקו מן-היכלא די-בית אלהא, די בירושלם; ואשתיו בהון, מלכא ורברבנוהי, שגלתה, ולחנתה. ד אשתיו, חמרא; ושבחו לאלהי דהבא וכספא, נחשא פרזלא--אעא ואבנא. ה בה-שעתה, נפקו נפקה אצבען די יד-אנש, וכתבן לקבל נברשתא, על-גירא די-כתל היכלא די מלכא; ומלכא חזה, פס ידא די כתבה. ו אדין מלכא זיוהי שנוהי, ורעינהי יבהלונה; וקטרי חרצה משתרין, וארכבתה דא לדא נקשן. ז קרא מלכא, בחיל, להעלה לאשפיא, כשדיא כשדאי וגזריא; ענה מלכא ואמר לחכימי בבל, די כל-אנש די-יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני, ארגונא ילבש והמנוכא והמניכא די-דהבא על-צוארה, ותלתי במלכותא, ישלט. {ס}
ח אדין, עללין עלין, כל, חכימי מלכא; ולא-כהלין כתבא למקרא, ופשרא ופשרה להודעה למלכא. ט אדין מלכא בלשאצר, שגיא מתבהל, וזיוהי, שנין עלוהי; ורברבנוהי, משתבשין. י מלכתא--לקבל מלי מלכא ורברבנוהי, לבית משתיא עללת עלת; ענת מלכתא ואמרת, מלכא לעלמין חיי--אל-יבהלוך רעיונך, וזיויך וזיוך אל-ישתנו. יא איתי גבר במלכותך, די רוח אלהין קדישין בה, וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת-אלהין, השתכחת בה; ומלכא נבכדנצר, אבוך--רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין, הקימה אבוך מלכא. יב כל-קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין, השתכחת בה בדניאל, די-מלכא שם-שמה, בלטשאצר; כען דניאל יתקרי, ופשרה יהחוה. {פ}
יג באדין, דניאל, העל, קדם מלכא; ענה מלכא ואמר לדניאל, אנתה- אנת- הוא דניאל די-מן-בני גלותא די יהוד, די היתי מלכא אבי, מן-יהוד. יד ושמעת עליך עלך, די רוח אלהין בך; ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה, השתכחת בך. טו וכען העלו קדמי, חכימיא אשפיא, די-כתבה דנה יקרון, ופשרה להודעתני; ולא-כהלין פשר-מלתא, להחויה. טז ואנה שמעת עליך עלך, די-תוכל תכול פשרין למפשר וקטרין למשרא; כען הן תוכל תכול כתבא למקרא, ופשרה להודעותני--ארגונא תלבש והמונכא והמניכא די-דהבא על-צוארך, ותלתא במלכותא תשלט. {פ}
יז באדין ענה דניאל, ואמר קדם מלכא, מתנתך לך להוין, ונבזביתך לאחרן הב; ברם, כתבא אקרא למלכא, ופשרא, אהודענה. יח אנתה אנת, מלכא; אלהא, עליא עלאה, מלכותא ורבותא ויקרא והדרא, יהב לנבכדנצר אבוך. יט ומן-רבותא, די יהב-לה--כל עממיא אמיא ולשניא, הוו זאעין זיעין ודחלין מן-קדמוהי; די-הוא צבא הוה קטל, ודי-הוה צבא הוה מחא, ודי-הוה צבא הוה מרים, ודי-הוא צבא הוא משפל. כ וכדי רם לבבה, ורוחה תקפת להזדה; הנחת מן-כרסא מלכותה, ויקרה העדיו מנה. כא ומן-בני אנשא טריד ולבבה עם-חיותא שוי שויו, ועם-ערדיא מדרה, עשבא כתורין יטעמונה, ומטל שמיא גשמה יצטבע: עד די-ידע, די-שליט אלהא עליא עלאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבא, יהקים עליה עלה. כב ואנתה ואנת ברה בלשאצר, לא השפלת לבבך: כל-קבל, די כל-דנה ידעת. כג ועל מרא-שמיא התרוממת ולמאניא די-ביתה היתיו קדמיך קדמך, ואנתה ואנת ורברבניך ורברבנך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון, ולאלהי כספא-ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא-חזין ולא-שמעין ולא ידעין, שבחת; ולאלהא די-נשמתך בידה, וכל-ארחתך לה--לא הדרת. כד באדין, מן-קדמוהי, שליח, פסא די-ידא; וכתבא דנה, רשים. כה ודנה כתבא, די רשים: מנא מנא, תקל ופרסין. כו דנה, פשר-מלתא: מנא--מנה-אלהא מלכותך, והשלמה. כז תקל--תקילת במאזניא, והשתכחת חסיר. כח פרס--פריסת, מלכותך, ויהיבת, למדי ופרס. כט באדין אמר בלשאצר, והלבשו לדניאל ארגונא, והמנוכא והמניכא די-דהבא, על-צוארה; והכרזו עלוהי, די-להוא שליט תלתא במלכותא. ל בה, בליליא, קטיל, בלאשצר מלכא כשדיא כשדאה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב