תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א ודריוש, מדיא מדאה, קבל, מלכותא--כבר שנין, שתין ותרתין. ב שפר, קדם דריוש, והקים על-מלכותא, לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להון, בכל-מלכותא. ג ועלא מנהון סרכין תלתה, די דניאל חד-מנהון: די-להון אחשדרפניא אלין, יהבין להון טעמא, ומלכא, לא-להוא נזק. ד אדין, דניאל דנה, הוא מתנצח, על-סרכיא ואחשדרפניא: כל-קבל, די רוח יתירא בה, ומלכא עשית, להקמותה על-כל-מלכותא. ה אדין סרכיא ואחשדרפניא, הוו בעין עלה להשכחה לדניאל--מצד מלכותא; וכל-עלה ושחיתה לא-יכלין להשכחה, כל-קבל די-מהימן הוא, וכל-שלו ושחיתה, לא השתכחת עלוהי. ו אדין גבריא אלך, אמרין, די לא נהשכח לדניאל דנה, כל-עלה; להן, השכחנא עלוהי בדת אלהה. {ס}
ז אדין סרכיא ואחשדרפניא, אלן, הרגשו, על-מלכא; וכן אמרין לה, דריוש מלכא לעלמין חיי. ח אתיעטו כל סרכי מלכותא, סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא, לקימה קים מלכא, ולתקפה אסר: די כל-די-יבעא בעו מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין, להן מנך מלכא--יתרמא, לגב אריותא. ט כען מלכא, תקים אסרא ותרשם כתבא: די לא להשניה כדת-מדי ופרס, די-לא תעדא. י כל-קבל, דנה--מלכא, דריוש, רשם כתבא, ואסרא. יא ודניאל כדי ידע די-רשים כתבא, על לביתה, וכוין פתיחן לה בעליתה, נגד ירושלם; וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על-ברכוהי, ומצלא ומודא קדם אלהה, כל-קבל די-הוא עבד, מן-קדמת דנה. {ס}
יב אדין גבריא אלך, הרגשו, והשכחו, לדניאל--בעה ומתחנן, קדם אלהה. יג באדין קרבו ואמרין קדם-מלכא, על-אסר מלכא--הלא אסר רשמת די כל-אנש די-יבעא מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין להן מנך מלכא, יתרמא לגוב אריותא; ענה מלכא ואמר, יציבא מלתא כדת-מדי ופרס--די-לא תעדא. יד באדין ענו ואמרין, קדם מלכא--די דניאל די מן-בני גלותא די יהוד לא-שם עליך עלך מלכא טעם, ועל-אסרא די רשמת; וזמנין תלתה ביומא, בעא בעותה. טו אדין מלכא כדי מלתא שמע, שגיא באש עלוהי, ועל דניאל שם בל, לשיזבותה; ועד מעלי שמשא, הוא משתדר להצלותה. טז באדין גבריא אלך, הרגשו על-מלכא; ואמרין למלכא, דע מלכא די-דת למדי ופרס, די-כל-אסר וקים די-מלכא יהקים, לא להשניה. יז באדין מלכא אמר, והיתיו לדניאל, ורמו, לגבא די אריותא; ענה מלכא, ואמר לדניאל, אלהך די אנתה אנת פלח-לה בתדירא, הוא ישיזבנך. יח והיתית אבן חדה, ושמת על-פם גבא; וחתמה מלכא בעזקתה, ובעזקת רברבנוהי, די לא-תשנא צבו, בדניאל. יט אדין אזל מלכא להיכלה, ובת טות, ודחון, לא-הנעל קדמוהי; ושנתה, נדת עלוהי. כ באדין מלכא, בשפרפרא יקום בנגהא; ובהתבהלה--לגבא די-אריותא, אזל. כא וכמקרבה לגבא--לדניאל, בקל עציב זעק; ענה מלכא ואמר לדניאל, דניאל עבד אלהא חיא--אלהך די אנתה אנת פלח-לה בתדירא, היכל לשיזבותך מן-אריותא. כב אדין, דניאל, עם-מלכא, מלל: מלכא, לעלמין חיי. כג אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא--ולא חבלוני; כל-קבל, די קדמוהי זכו השתכחת לי, ואף קדמיך קדמך מלכא, חבולה לא עבדת. כד באדין מלכא, שגיא טאב עלוהי, ולדניאל, אמר להנסקה מן-גבא; והסק דניאל מן-גבא, וכל-חבל לא-השתכח בה--די, הימן באלהה. כה ואמר מלכא, והיתיו גבריא אלך די-אכלו קרצוהי די דניאל, ולגוב אריותא רמו, אנון בניהון ונשיהון; ולא-מטו לארעית גבא, עד די-שלטו בהון אריותא, וכל-גרמיהון, הדקו. כו באדין דריוש מלכא, כתב לכל-עממיא אמיא ולשניא די-דארין דירין בכל-ארעא--שלמכון ישגא. כז מן-קדמי, שים טעם--די בכל-שלטן מלכותי להון זאעין זיעין ודחלין, מן-קדם אלהה די-דניאל: די-הוא אלהא חיא, וקים לעלמין, ומלכותה די-לא תתחבל, ושלטנה עד-סופא. כח משיזב ומצל--ועבד אתין ותמהין, בשמיא ובארעא: די שיזב לדניאל, מן-יד אריותא. כט ודניאל דנה, הצלח במלכות דריוש, ובמלכות, כורש פרסיא פרסאה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
דניאל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב