תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

דניאל פרק ג

א נבוכדנצר מלכא, עבד צלם די-דהב, רומה אמין שתין, פתיה אמין שת; אקימה בבקעת דורא, במדינת בבל.  ב ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא, תפתיא, וכל, שלטני מדינתא--למתא לחנכת צלמא, די הקים נבוכדנצר מלכא.  ג באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא, וכל שלטני מדינתא, לחנכת צלמא, די הקים נבוכדנצר מלכא; וקאמין וקימין לקבל צלמא, די הקים נבכדנצר.  ד וכרוזא, קרא בחיל:  לכון אמרין עממיא, אמיא ולשניא.  ה בעדנא די-תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס קתרס שבכא פסנתרין, סומפניא, וכל, זני זמרא--תפלון ותסגדון לצלם דהבא, די הקים נבוכדנצר מלכא.  ו ומן-די-לא יפל, ויסגד--בה-שעתא יתרמא, לגוא-אתון נורא יקדתא.  ז כל-קבל דנה בה-זמנא כדי שמעין כל-עממיא קל קרנא משרוקיתא קיתרס קתרס שבכא, פסנטרין, וכל, זני זמרא--נפלין כל-עממיא אמיא ולשניא, סגדין לצלם דהבא, די הקים, נבוכדנצר מלכא.  ח כל-קבל דנה בה-זמנא, קרבו גברין כשדאין; ואכלו קרציהון, די יהודיא.  ט ענו, ואמרין, לנבוכדנצר, מלכא:  מלכא, לעלמין חיי.  י אנתה אנת מלכא, שמת טעם, די כל-אנש די-ישמע קל קרנא משרקיתא קיתרס קתרס שבכא פסנתרין וסיפניה וסופניה, וכל זני זמרא--יפל ויסגד, לצלם דהבא.  יא ומן-די-לא יפל, ויסגד--יתרמא, לגוא-אתון נורא יקדתא.  יב איתי גברין יהודאין, די-מנית יתהון על-עבידת מדינת בבל, שדרך מישך, ועבד נגו--גבריא אלך, לא-שמו עליך עלך מלכא טעם, לאלהיך לאלהך לא פלחין, ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין.  {ס}

יג באדין נבוכדנצר, ברגז וחמא, אמר להיתיה, לשדרך מישך ועבד נגו; באדין גבריא אלך, היתיו קדם מלכא.  יד ענה נבוכדנצר, ואמר להון, הצדא, שדרך מישך ועבד נגו:  לאלהי, לא איתיכון פלחין, ולצלם דהבא די הקימת, לא סגדין.  טו כען הן איתיכון עתידין, די בעדנא די-תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס קתרס שבכא פסנתרין וסומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די-עבדת, והן לא תסגדון, בה-שעתא תתרמון לגוא-אתון נורא יקדתא; ומן-הוא אלה, די ישיזבנכון מן-ידי.  טז ענו, שדרך מישך ועבד נגו, ואמרין, למלכא:  נבוכדנצר--לא-חשחין אנחנא על-דנה פתגם, להתבותך.  יז הן איתי, אלהנא די-אנחנא פלחין--יכל, לשיזבותנא:  מן-אתון נורא יקדתא ומן-ידך מלכא, ישיזב.  יח והן לא, ידיע להוא-לך מלכא; די לאלהיך לאלהך, לא-איתינא איתנא פלחין, ולצלם דהבא די הקימת, לא נסגד.  {ס}

יט באדין נבוכדנצר התמלי חמא, וצלם אנפוהי אשתנו אשתני, על-שדרך מישך, ועבד נגו; ענה ואמר, למזא לאתונא, חד-שבעה, על די חזה למזיה.  כ ולגברין גברי-חיל, די בחילה, אמר לכפתה, לשדרך מישך ועבד נגו--למרמא, לאתון נורא יקדתא.  כא באדין גבריא אלך, כפתו בסרבליהון פטישיהון פטשיהון, וכרבלתהון, ולבשיהון; ורמיו, לגוא-אתון נורא יקדתא.  כב כל-קבל דנה, מן-די מלת מלכא מחצפה, ואתונא, אזה יתירה; גבריא אלך, די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו, קטל המון, שביבא די נורא.  כג וגבריא אלך תלתהון, שדרך מישך ועבד נגו--נפלו לגוא-אתון-נורא יקדתא, מכפתין.  {פ}

כד אדין נבוכדנצר מלכא, תוה וקם בהתבהלה; ענה ואמר להדברוהי, הלא גברין תלתה רמינא לגוא-נורא מכפתין, ענין ואמרין למלכא, יציבא מלכא.  כה ענה ואמר, הא-אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו-נורא, וחבל, לא-איתי בהון; ורוה די רביעיא רביעאה, דמה לבר-אלהין.  {ס}

כו באדין קרב נבוכדנצר, לתרע אתון נורא יקדתא, ענה ואמר שדרך מישך ועבד-נגו עבדוהי די-אלהא עליא עלאה, פקו ואתו; באדין נפקין, שדרך מישך ועבד נגו--מן-גוא נורא.  כז ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא, והדברי מלכא--חזין לגבריא אלך די לא-שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך, וסרבליהון לא שנו; וריח נור, לא עדת בהון.  כח ענה נבוכדנצר ואמר, בריך אלההון די-שדרך מישך ועבד נגו, די-שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי, די התרחצו עלוהי; ומלת מלכא, שניו, ויהבו גשמיהון גשמהון די לא-יפלחון ולא-יסגדון לכל-אלה, להן לאלההון.  כט ומני, שים טעם, די כל-עם אמה ולשן די-יאמר שלה שלו על אלההון די-שדרך מישך ועבד נגוא, הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה; כל-קבל, די לא איתי אלה אחרן, די-יכל להצלה, כדנה.  ל באדין מלכא, הצלח לשדרך מישך ועבד נגו--במדינת בבל.  {פ}

לא נבוכדנצר מלכא, לכל-עממיא אמיא ולשניא די-דארין דירין בכל-ארעא--שלמכון ישגא.  לב אתיא, ותמהיא, די עבד עמי, אלהא עליא עלאה--שפר קדמי, להחויה.  לג אתוהי כמה רברבין, ותמהוהי כמה תקיפין; מלכותה מלכות עלם, ושלטנה עם-דר ודר.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דניאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב