תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א אל-תבהל על-פיך ולבך אל-ימהר, להוציא דבר--לפני האלהים: כי האלהים בשמים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים. ב כי בא החלום, ברב ענין; וקול כסיל, ברב דברים. ג כאשר תדר נדר לאלהים, אל-תאחר לשלמו--כי אין חפץ, בכסילים: את אשר-תדר, שלם. ד טוב, אשר לא-תדר--משתדור, ולא תשלם. ה אל-תתן את-פיך, לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא: למה יקצף האלהים על-קולך, וחבל את-מעשה ידיך. ו כי ברב חלמות והבלים, ודברים הרבה: כי את-האלהים, ירא. ז אם-עשק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל-תתמה, על-החפץ: כי גבה מעל גבה, שמר, וגבהים, עליהם. ח ויתרון ארץ, בכל היא הוא--מלך לשדה, נעבד. ט אהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אהב בהמון לא תבואה; גם-זה, הבל. י ברבות, הטובה, רבו, אוכליה; ומה-כשרון, לבעליה, כי, אם-ראית ראות עיניו. יא מתוקה שנת העבד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע, לעשיר--איננו מניח לו, לישון. יב יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש: עשר שמור לבעליו, לרעתו. יג ואבד העשר ההוא, בענין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה. יד כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-ישא בעמלו, שילך בידו. טו וגם-זה רעה חולה, כל-עמת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמל לרוח. טז גם כל-ימיו, בחשך יאכל; וכעס הרבה, וחליו וקצף. יז הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמל תחת-השמש מספר ימי-חיו אשר-נתן-לו האלהים--כי-הוא חלקו. יח גם כל-האדם אשר נתן-לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו, ולשאת את-חלקו, ולשמח, בעמלו--זה, מתת אלהים היא. יט כי לא הרבה, יזכר את-ימי חייו: כי האלהים מענה, בשמחת לבו.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב