תנ"ך -
קוהלת - הכול פרק ה
האזנה לפרק זה
א אַל־תְּבַהֵל עַל־פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל־יְמַהֵר, לְהוֹצִיא דָבָר--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל־הָאָרֶץ, עַל־כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ב כִּי בָּא הַחֲלוֹם, בְּרֹב עִנְיָן; וְקוֹל כְּסִיל, בְּרֹב דְּבָרִים. ג כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים, אַל־תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ--כִּי אֵין חֵפֶץ, בַּכְּסִילִים: אֵת אֲשֶׁר־תִּדֹּר, שַׁלֵּם. ד טוֹב, אֲשֶׁר לֹא־תִדֹּר--מִשֶּׁתִּדּוֹר, וְלֹא תְשַׁלֵּם. ה אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ, לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ, וְאַל־תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ, כִּי שְׁגָגָה הִיא: לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קוֹלֶךָ, וְחִבֵּל אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. ו כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים, וּדְבָרִים הַרְבֵּה: כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים, יְרָא. ז אִם־עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק, תִּרְאֶה בַמְּדִינָה--אַל־תִּתְמַהּ, עַל־הַחֵפֶץ: כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, שֹׁמֵר, וּגְבֹהִים, עֲלֵיהֶם. ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, בַּכֹּל היא הוּא--מֶלֶךְ לְשָׂדֶה, נֶעֱבָד. ט אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי־אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה; גַּם־זֶה, הָבֶל. י בִּרְבוֹת, הַטּוֹבָה, רַבּוּ, אוֹכְלֶיהָ; וּמַה־כִּשְׁרוֹן, לִבְעָלֶיהָ, כִּי, אִם־ראית רְאוּת עֵינָיו. יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע, לֶעָשִׁיר--אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ, לִישׁוֹן. יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ. יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא, בְּעִנְיַן רָע; וְהוֹלִיד בֵּן, וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה. יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא; וּמְאוּמָה לֹא־יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ, שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ. טו וְגַם־זֹה רָעָה חוֹלָה, כָּל־עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ; וּמַה־יִּתְרוֹן לוֹ, שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ. טז גַּם כָּל־יָמָיו, בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל; וְכָעַס הַרְבֵּה, וְחָלְיוֹ וָקָצֶף. יז הִנֵּה אֲשֶׁר־רָאִיתִי אָנִי, טוֹב אֲשֶׁר־יָפֶה לֶאֱכוֹל־וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל־עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת־הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי־חַיָּו אֲשֶׁר־נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים--כִּי־הוּא חֶלְקוֹ. יח גַּם כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן־לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, וְלָשֵׂאת אֶת־חֶלְקוֹ, וְלִשְׂמֹחַ, בַּעֲמָלוֹ--זֹה, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יט כִּי לֹא הַרְבֵּה, יִזְכֹּר אֶת־יְמֵי חַיָּיו: כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה, בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.