תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א דברי קהלת בן-דוד, מלך בירושלם. ב הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. ג מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו--שיעמל, תחת השמש. ד דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עמדת. ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם. ו הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבתיו שב הרוח. ז כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הלכים--שם הם שבים, ללכת. ח כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אזן משמע. ט מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו. יא אין זכרון, לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון--עם שיהיו, לאחרנה. {פ}
יב אני קהלת, הייתי מלך על-ישראל--בירושלם. יג ונתתי את-לבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמים; הוא ענין רע, נתן אלהים לבני האדם--לענות בו. יד ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכל הבל, ורעות רוח. טו מעות, לא-יוכל לתקן; וחסרון, לא-יוכל להמנות. טז דברתי אני עם-לבי, לאמר--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפני על-ירושלם; ולבי ראה הרבה, חכמה ודעת. יז ואתנה לבי לדעת חכמה, ודעת הוללת ושכלות: ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח. יח כי ברב חכמה, רב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב