תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
א טוב שם, משמן טוב; ויום המות, מיום הולדו. ב טוב ללכת אל-בית-אבל, מלכת אל-בית משתה--באשר, הוא סוף כל-האדם; והחי, יתן אל-לבו. ג טוב כעס, משחוק: כי-ברע פנים, ייטב לב. ד לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה. ה טוב, לשמע גערת חכם--מאיש, שמע שיר כסילים. ו כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחק הכסיל; וגם-זה, הבל. ז כי העשק, יהולל חכם; ויאבד את-לב, מתנה. ח טוב אחרית דבר, מראשיתו; טוב ארך-רוח, מגבה-רוח. ט אל-תבהל ברוחך, לכעוס: כי כעס, בחיק כסילים ינוח. י אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשנים, היו טובים מאלה: כי לא מחכמה, שאלת על-זה. יא טובה חכמה, עם-נחלה; ויתר, לראי השמש. יב כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחיה בעליה. יג ראה, את-מעשה האלהים: כי מי יוכל לתקן, את אשר עותו. יד ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה; גם את-זה לעמת-זה, עשה האלהים, על-דברת שלא ימצא האדם אחריו, מאומה. טו את-הכל ראיתי, בימי הבלי; יש צדיק, אבד בצדקו, ויש רשע, מאריך ברעתו. טז אל-תהי צדיק הרבה, ואל-תתחכם יותר: למה, תשומם. יז אל-תרשע הרבה, ואל-תהי סכל: למה תמות, בלא עתך. יח טוב אשר תאחז בזה, וגם-מזה אל-תנח את-ידך: כי-ירא אלהים, יצא את-כלם. יט החכמה, תעז לחכם--מעשרה, שליטים, אשר היו, בעיר. כ כי אדם, אין צדיק בארץ--אשר יעשה-טוב, ולא יחטא. כא גם לכל-הדברים אשר ידברו, אל-תתן לבך: אשר לא-תשמע את-עבדך, מקללך. כב כי גם-פעמים רבות, ידע לבך: אשר גם-את אתה, קללת אחרים. כג כל-זה, נסיתי בחכמה; אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני. כד רחוק, מה-שהיה; ועמק עמק, מי ימצאנו. כה סבותי אני ולבי לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון; ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות. כו ומוצא אני מר ממות, את-האשה אשר-היא מצודים וחרמים לבה--אסורים ידיה; טוב לפני האלהים, ימלט ממנה, וחוטא, ילכד בה. כז ראה זה מצאתי, אמרה קהלת; אחת לאחת, למצא חשבון. כח אשר עוד-בקשה נפשי, ולא מצאתי: אדם אחד מאלף, מצאתי--ואשה בכל-אלה, לא מצאתי. כט לבד ראה-זה מצאתי, אשר עשה האלהים את-האדם ישר; והמה בקשו, חשבנות רבים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
קוהלת - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב