תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

קוהלת פרק יב

א וזכר, את-בוראיך, בימי, בחורתיך:  עד אשר לא-יבאו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין-לי בהם חפץ.  ב עד אשר לא-תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם.  ג ביום, שיזעו שמרי הבית, והתעותו, אנשי החיל; ובטלו הטחנות כי מעטו, וחשכו הראות בארבות.  ד וסגרו דלתים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הצפור, וישחו כל-בנות השיר.  ה גם מגבה יראו, וחתחתים בדרך, וינאץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה:  כי-הלך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים.  ו עד אשר לא-ירחק ירתק חבל הכסף, ותרוץ גלת הזהב; ותשבר כד על-המבוע, ונרץ הגלגל אל-הבור.  ז וישב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלהים אשר נתנה.  ח הבל הבלים אמר הקוהלת, הכל הבל.  ט ויתר, שהיה קהלת חכם:  עוד, למד-דעת את-העם, ואזן וחקר, תקן משלים הרבה.  י בקש קהלת, למצא דברי-חפץ; וכתוב ישר, דברי אמת.  יא דברי חכמים כדרבנות, וכמשמרות נטועים בעלי אספות; נתנו, מרעה אחד.  יב ויתר מהמה, בני הזהר:  עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר.  יג סוף דבר, הכל נשמע:  את-האלהים ירא ואת-מצותיו שמור, כי-זה כל-האדם.  יד כי, את-כל-מעשה, האלהים יבא במשפט, על כל-נעלם:  אם-טוב, ואם-רע.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב