תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
הושע - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א והיה מספר בני-ישראל, כחול הים, אשר לא-ימד, ולא יספר; והיה במקום אשר-יאמר להם, לא-עמי אתם, יאמר להם, בני אל-חי. ב ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל, יחדו, ושמו להם ראש אחד, ועלו מן-הארץ: כי גדול, יום יזרעאל. ג אמרו לאחיכם, עמי; ולאחותיכם, רחמה. ד ריבו באמכם, ריבו--כי-היא לא אשתי, ואנכי לא אישה; ותסר זנוניה מפניה, ונאפופיה מבין שדיה. ה פן-אפשיטנה ערמה--והצגתיה, כיום הולדה; ושמתיה כמדבר, ושתה כארץ ציה, והמתיה, בצמא. ו ואת-בניה, לא ארחם: כי-בני זנונים, המה. ז כי זנתה אמם, הבישה הורתם: כי אמרה, אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי, צמרי ופשתי, שמני ושקויי. ח לכן הנני-שך את-דרכך, בסירים; וגדרתי את-גדרה, ונתיבותיה לא תמצא. ט ורדפה את-מאהביה ולא-תשיג אתם, ובקשתם ולא תמצא; ואמרה, אלכה ואשובה אל-אישי הראשון--כי טוב לי אז, מעתה. י והיא, לא ידעה, כי אנכי נתתי לה, הדגן והתירוש והיצהר; וכסף הרביתי לה וזהב, עשו לבעל. יא לכן אשוב--ולקחתי דגני בעתו, ותירושי במועדו; והצלתי צמרי ופשתי, לכסות את-ערותה. יב ועתה אגלה את-נבלתה, לעיני מאהביה; ואיש, לא-יצילנה מידי. יג והשבתי, כל-משושה, חגה, חדשה ושבתה--וכל, מועדה. יד והשמתי, גפנה ותאנתה, אשר אמרה אתנה המה לי, אשר נתנו-לי מאהבי; ושמתים ליער, ואכלתם חית השדה. טו ופקדתי עליה, את-ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחליתה, ותלך אחרי מאהביה; ואתי שכחה, נאם-יהוה. {ס}
טז לכן, הנה אנכי מפתיה, והלכתיה, המדבר; ודברתי, על-לבה. יז ונתתי לה את-כרמיה משם, ואת-עמק עכור לפתח תקוה; וענתה שמה כימי נעוריה, וכיום עלותה מארץ-מצרים. יח והיה ביום-ההוא נאם-יהוה, תקראי אישי; ולא-תקראי-לי עוד, בעלי. יט והסרתי את-שמות הבעלים, מפיה; ולא-יזכרו עוד, בשמם. כ וכרתי להם ברית, ביום ההוא, עם-חית השדה ועם-עוף השמים, ורמש האדמה; וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן-הארץ, והשכבתים לבטח. כא וארשתיך לי, לעולם; וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים. כב וארשתיך לי, באמונה; וידעת, את-יהוה. {פ}
כג והיה ביום ההוא, אענה נאם-יהוה--אענה, את-השמים; והם, יענו את-הארץ. כד והארץ תענה, את-הדגן ואת-התירוש ואת-היצהר; והם, יענו את-יזרעאל. כה וזרעתיה לי בארץ, ורחמתי את-לא רחמה; ואמרתי ללא-עמי עמי-אתה, והוא יאמר אלהי. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
הושע - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד