תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הושע פרק ז

א כרפאי לישראל, ונגלה עון אפרים ורעות שמרון--כי פעלו, שקר; וגנב יבוא, פשט גדוד בחוץ.  ב ובל-יאמרו, ללבבם, כל-רעתם, זכרתי; עתה סבבום מעלליהם, נגד פני היו.  ג ברעתם, ישמחו-מלך; ובכחשיהם, שרים.  ד כלם, מנאפים--כמו תנור, בערה מאפה; ישבות מעיר, מלוש בצק עד-חמצתו.  ה יום מלכנו, החלו שרים חמת מיין; משך ידו, את-לצצים.  ו כי-קרבו כתנור לבם, בארבם:  כל-הלילה, ישן אפהם--בקר, הוא בער כאש להבה.  ז כלם יחמו כתנור, ואכלו את-שפטיהם; כל-מלכיהם נפלו, אין-קרא בהם אלי.  ח אפרים, בעמים הוא יתבולל; אפרים היה עגה, בלי הפוכה.  ט אכלו זרים כחו, והוא לא ידע; גם-שיבה זרקה בו, והוא לא ידע.  י וענה גאון-ישראל, בפניו; ולא-שבו אל-יהוה אלהיהם, ולא בקשהו בכל-זאת.  יא ויהי אפרים, כיונה פותה אין לב; מצרים קראו, אשור הלכו.  יב כאשר ילכו, אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמים, אורידם; איסירם, כשמע לעדתם.  {ס}

יג אוי להם כי-נדדו ממני, שד להם כי-פשעו בי; ואנכי אפדם--והמה, דברו עלי כזבים.  יד ולא-זעקו אלי בלבם, כי יילילו על-משכבותם; על-דגן ותירוש יתגוררו, יסורו בי.  טו ואני יסרתי, חזקתי זרועתם; ואלי, יחשבו-רע.  טז ישובו לא על, היו כקשת רמיה--יפלו בחרב שריהם, מזעם לשונם; זו לעגם, בארץ מצרים.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד