תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הושע פרק ד

א שמעו דבר-יהוה, בני ישראל:  כי ריב ליהוה, עם-יושבי הארץ--כי אין-אמת ואין-חסד ואין-דעת אלהים, בארץ.  ב אלה וכחש, ורצח וגנב ונאף; פרצו, ודמים בדמים נגעו.  ג על-כן תאבל הארץ, ואמלל כל-יושב בה, בחית השדה, ובעוף השמים; וגם-דגי הים, יאספו.  ד אך איש אל-ירב, ואל-יוכח איש; ועמך, כמריבי כהן.  ה וכשלת היום, וכשל גם-נביא עמך לילה; ודמיתי, אמך.  ו נדמו עמי, מבלי הדעת:  כי-אתה הדעת מאסת, ואמאסאך ואמאסך מכהן לי, ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם-אני.  ז כרבם, כן חטאו-לי; כבודם, בקלון אמיר.  ח חטאת עמי, יאכלו; ואל-עונם, ישאו נפשו.  ט והיה כעם, ככהן; ופקדתי עליו דרכיו, ומעלליו אשיב לו.  י ואכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרצו:  כי-את-יהוה עזבו, לשמר.  יא זנות ויין ותירוש, יקח-לב.  יב עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו:  כי רוח זנונים התעה, ויזנו מתחת אלהיהם.  יג על-ראשי ההרים יזבחו, ועל-הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה, כי טוב צלה; על-כן, תזנינה בנותיכם, וכלותיכם, תנאפנה.  יד לא-אפקוד על-בנותיכם כי תזנינה, ועל-כלותיכם כי תנאפנה--כי-הם עם-הזנות יפרדו, ועם-הקדשות יזבחו; ועם לא-יבין, ילבט.  טו אם-זנה אתה ישראל, אל-יאשם יהודה; ואל-תבאו הגלגל, ואל-תעלו בית און, ואל-תשבעו, חי-יהוה.  טז כי כפרה סררה, סרר ישראל; עתה ירעם יהוה, ככבש במרחב.  יז חבור עצבים אפרים, הנח-לו.  יח סר, סבאם; הזנה הזנו, אהבו הבו קלון מגניה.  יט צרר רוח אותה, בכנפיה; ויבשו, מזבחותם.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד