תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק כ

א ומליל ה', עם משה למימר. ב ועם בני ישראל, תימר, גבר גבר מבני ישראל ומן גיוריא דיתגיירון בישראל דייתין מזרעיה למולך, אתקטלא יתקטיל; עמא בית ישראל, ירגמוניה באבנא. ג ואנא אתין ית רוגזי, בגוברא ההוא, ואשיצי יתיה, מגו עמיה: ארי מזרעיה, יהב למולך--בדיל לסאבא ית מקדשי, ולאחלא ית שמא דקודשי. ד ואם מכבש יכבשון עמא בית ישראל ית עיניהון, מן גוברא ההוא, בדיהב מזרעיה, למולך--בדיל דלא, למקטל יתיה. ה ואשווי אנא ית רוגזי בגוברא ההוא, ובסעדוהי; ואשיצי יתיה וית כל דטען בתרוהי, למטעי בתר מולך--מגו עמהון. ו ואנש, דיתפני בתר בידין וזכורו, למטעי, בתריהון--ואתין ית רוגזי באנשא ההוא, ואשיצי יתיה מגו עמיה. ז ותתקדשון--ותהון, קדישין: ארי אנא ה', אלהכון. ח ותיטרון, ית קיימיי, ותעבדון, יתהון: אנא ה', מקדישכון. ט ארי גבר גבר, דילוט ית אבוהי וית אימיה--אתקטלא יתקטיל: אבוהי ואימיה לט, קטלא חייב. י וגבר, דיגוף ית איתת גבר, דיגוף, ית איתת חבריה--אתקטלא יתקטיל גייפא, וגייפתא. יא וגבר, דישכוב ית איתת אבוהי--ערייתא דאבוהי, גלי; אתקטלא יתקטלון תרוויהון, קטלא חייבין. יב וגבר, דישכוב ית כלתיה--אתקטלא יתקטלון, תרוויהון: תבלא עבדו, קטלא חייבין. יג וגבר, דישכוב ית דכורא משכבי איתא--תועיבא עבדו, תרוויהון; אתקטלא יתקטלון, קטלא חייבין. יד וגבר, דייסב ית איתתא וית אימה--עיצת חטין היא; בנורא יוקדון יתיה, ויתהון, ולא תהי עיצת חטין, ביניכון. טו וגבר, דייתין שכובתיה בבעירא--אתקטלא יתקטיל; וית בעירא, תקטלון. טז ואיתתא, דתקרב לוות כל בעירא למשלט בה--ותקטול ית איתתא, וית בעירא; אתקטלא יתקטלון, קטלא חייבין. יז וגבר דייסב ית אחתיה בת אבוהי או בת אימיה ויחזי ית ערייתה והיא תחזי ית ערייתיה, קלנא הוא--וישתיצון, לעיני בני עמהון; עריית אחתיה גלי, חוביה יקביל. יח וגבר דישכוב ית איתא טומאה, ויגלי ית ערייתה ית קלנה גלי, והיא, תגלי ית סואבת דמהא--וישתיצון תרוויהון, מגו עמהון. יט ועריית אחת אימך ואחת אבוך, לא תגלי: ארי ית קריבתיה גלי, חובהון יקבלון. כ וגבר, דישכוב ית איתת אחבוהי--ערייתא דאחבוהי, גלי; חובהון יקבלון, דלא ולד ימותון. כא וגבר, דייסב ית איתת אחוהי--מרחקא היא; ערייתא דאחוהי גלי, דלא ולד יהון. כב ותיטרון ית כל קיימיי וית כל דיניי, ותעבדון יתהון; ולא תרוקין יתכון, ארעא, דאנא מעיל יתכון לתמן, למיתב בה. כג ולא תהכון בנימוסי עממיא, דאנא מגלי מן קודמיכון: ארי ית כל אילין עבדו, ורחיק מימרי יתהון. כד ואמרית לכון, אתון תירתון ית ארעהון, ואנא אתנינה לכון למירת יתה, ארע עבדא חלב ודבש: אנא ה' אלהכון, דאפרישית יתכון מן עממיא. כה ותפרשון בין בעירא דכיא, למסאבא, ובין עופא מסאבא, לדכיא; ולא תשקצון ית נפשתכון בבעירא ובעופא, ובכול דתרחיש ארעא, דאפרישית לכון, לסאבא. כו ותהון קודמיי קדישין, ארי קדיש אנא ה'; ואפרישית יתכון מן עממיא, למהוי פלחין קודמיי. כז וגבר או איתא, ארי יהי בהון בידין או זכורו--אתקטלא יתקטלון; באבנא ירגמון יתהון, קטלא חייבין. {פ}