תרגום אונקלוס מנוקד
 
תרגום אונקלוס - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


ויקרא פרק יא

א ומליל ה' עם משה ולאהרון, למימר להון.  ב מלילו עם בני ישראל, למימר:  דא חיתא דתיכלון, מכל בעירא דעל ארעא.  ג כול דסדיקא פרסתה, ומטלפן טלפין פרסתה, מסקא פשרא, בבעירא--יתה, תיכלון.  ד ברם ית דין, לא תיכלון, ממסקי פשרא, ומסדיקי פרסתא:  ית גמלא ארי מסיק פשרא הוא, ופרסתיה לא סדיקא--מסאב הוא, לכון.  ה וית טבזא, ארי מסיק פשרא הוא, ופרסתיה, לא סדיקא; מסאב הוא, לכון.  ו וית ארנבא, ארי מסקא פשרא היא, ופרסתה, לא סדיקא; מסאבא היא, לכון.  ז וית חזירא ארי סדיק פרסתא הוא, ומטלפן טלפין פרסתיה, והוא, פשרא לא פשר; מסאב הוא, לכון.  ח מבסרהון לא תיכלון, ובנבילתהון לא תקרבון; מסאבין אינון, לכון.  ט ית דין, תיכלון, מכול, דבמיא:  כול דליה ציצין וקלפין במיא, ביממיא ובנחליא--יתהון תיכלון.  י וכול דלית ליה ציצין וקלפין, ביממיא ובנחליא, מכול רחשא דמיא, ומכול נפשא חיתא דבמיא--שקצא אינון, לכון.  יא ושקצא, יהון לכון; מבסרהון לא תיכלון, וית נבילתהון תשקצון.  יב כל דלית ליה ציצין וקלפין, במיא--שקצא הוא, לכון.  יג וית אילין תשקצון מן עופא, לא יתאכלון שקצא אינון:  נשרא, וער--ועוזיא.  יד ודייתא--וטרפיתא, לזנה.  טו ית כל עורבא, לזניה.  טז וית בת נעמיתא, וציצא וציפר שחפא; ונצא, לזנוהי.  יז וקדיא ושלינונא, וקיפופא.  יח ובוותא וקתא, וירקריקא.  יט וחווריתא--ואיבו, לזנה; ונגר טורא, ועטליפא.  כ כול רחשא דעופא, דמהליך על ארבע--שקצא הוא, לכון.  כא ברם ית דין, תיכלון, מכול רחשא דעופא, דמהליך על ארבע:  דליה קרסולין מעילווי רגלוהי, לקפצא בהון על ארעא.  כב ית אילין מינהון, תיכלון--ית גובא לזניה, וית רשונא לזנוהי; וית חרגלא לזנוהי, וית חגבא לזנוהי.  כג וכול רחשא דעופא, דליה ארבע רגלין--שקצא הוא, לכון.  כד ולאילין, תסתאבון; כל דיקרב בנבילתהון, יהי מסאב עד רמשא.  כה וכל דייטול, מנבילתהון--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא.  כו לכל בעירא דהיא סדיקא פרסתה וטלפין לייתהא מטלפא, ופשרא לייתהא מסקא--מסאבין אינון, לכון; כל דיקרב בהון, יהי מסאב.  כז וכול דמהליך על ידוהי, בכל חיתא דמהלכא על ארבע--מסאבין אינון, לכון; כל דיקרב בנבילתהון, יהי מסאב עד רמשא.  כח ודייטול, ית נבילתהון--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא; מסאבין אינון, לכון.  {ס}

כט ודין לכון דמסאב, ברחשא דרחיש על ארעא:  חולדא ועכברא, וצבא לזנוהי.  ל וילא וכוחא, והלטתא; וחומטא, ואשותא.  לא אילין דמסאבין לכון, בכל רחשא; כל דיקרב בהון במותהון, יהי מסאב עד רמשא.  לב וכול דייפול עלוהי מינהון במותהון יהי מסאב, מכל מן דאע או לבוש או משך או שק, כל מן, דיתעביד עבידא בהון; במיא ייתעל ויהי מסאב עד רמשא, וידכי.  לג וכל מן דחסף--דייפול מינהון, לגוויה:  כול דבגוויה יסתאב, ויתיה תתברון.  לד מכל מיכל דמתאכיל, דייעלון עלוהי מיא--יהי מסאב; וכל משקיא דישתתי, בכל מן יהי מסאב.  לה וכול דייפול מנבילתהון עלוהי, יהי מסאב--תנור וכיריים ייתרעון, מסאבין אינון; ומסאבין, יהון לכון.  לו ברם מעיין וגוב בית כנישת מיא, יהי דכי; ודיקרב בנבילתהון, יהי מסאב.  לז וארי ייפול מנבילתהון, על כל בר זרע זירוע דיזדרע--דכי, הוא.  לח וארי יתייהבון מיא על בר זרעא, וייפול מנבילתהון עלוהי--מסאב הוא, לכון.  {ס}

לט וארי ימות מן בעירא, דהיא לכון למיכל--דיקרב בנבילתה, יהי מסאב עד רמשא.  מ ודייכול, מנבילתה--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא; ודייטול, ית נבילתה--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא.  מא וכל רחשא, דרחיש על ארעא--שקצא הוא, לא יתאכיל.  מב כול דמהליך על מעוהי וכול דמהליך על ארבע, עד כל סגיות רגלין, לכל רחשא, דרחיש על ארעא--לא תיכלונונון, ארי שקצא אינון.  מג לא תשקצון, ית נפשתכון, בכל רחשא, דרחיש; ולא תסתאבון בהון, ותסתאבון פון בהון.  מד ארי אנא ה', אלהכון, ותתקדשון ותהון קדישין, ארי קדיש אנא; ולא תסאבון ית נפשתכון, בכל רחשא דרחיש על ארעא.  מה ארי אנא ה', דאסיק יתכון מארעא דמצריים, למהוי לכון, לאלה; ותהון קדישין, ארי קדיש אנא.  מו דא אורייתא דבעירא, ודעופא, ולכול נפשא חיתא, דרחשא במיא; ולכל נפשא, דרחשא על ארעא.  מז לאפרשא, בין מסאבא ובין דכיא; ובין חיתא, דמתאכלא, ובין חיתא, דלא מתאכלא.  {פ}


תרגום אונקלוס מנוקד
 
תרגום אונקלוס - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז