תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יא

א ומליל ה' עם משה ולאהרון, למימר להון. ב מלילו עם בני ישראל, למימר: דא חיתא דתיכלון, מכל בעירא דעל ארעא. ג כול דסדיקא פרסתה, ומטלפן טלפין פרסתה, מסקא פשרא, בבעירא--יתה, תיכלון. ד ברם ית דין, לא תיכלון, ממסקי פשרא, ומסדיקי פרסתא: ית גמלא ארי מסיק פשרא הוא, ופרסתיה לא סדיקא--מסאב הוא, לכון. ה וית טבזא, ארי מסיק פשרא הוא, ופרסתיה, לא סדיקא; מסאב הוא, לכון. ו וית ארנבא, ארי מסקא פשרא היא, ופרסתה, לא סדיקא; מסאבא היא, לכון. ז וית חזירא ארי סדיק פרסתא הוא, ומטלפן טלפין פרסתיה, והוא, פשרא לא פשר; מסאב הוא, לכון. ח מבסרהון לא תיכלון, ובנבילתהון לא תקרבון; מסאבין אינון, לכון. ט ית דין, תיכלון, מכול, דבמיא: כול דליה ציצין וקלפין במיא, ביממיא ובנחליא--יתהון תיכלון. י וכול דלית ליה ציצין וקלפין, ביממיא ובנחליא, מכול רחשא דמיא, ומכול נפשא חיתא דבמיא--שקצא אינון, לכון. יא ושקצא, יהון לכון; מבסרהון לא תיכלון, וית נבילתהון תשקצון. יב כל דלית ליה ציצין וקלפין, במיא--שקצא הוא, לכון. יג וית אילין תשקצון מן עופא, לא יתאכלון שקצא אינון: נשרא, וער--ועוזיא. יד ודייתא--וטרפיתא, לזנה. טו ית כל עורבא, לזניה. טז וית בת נעמיתא, וציצא וציפר שחפא; ונצא, לזנוהי. יז וקדיא ושלינונא, וקיפופא. יח ובוותא וקתא, וירקריקא. יט וחווריתא--ואיבו, לזנה; ונגר טורא, ועטליפא. כ כול רחשא דעופא, דמהליך על ארבע--שקצא הוא, לכון. כא ברם ית דין, תיכלון, מכול רחשא דעופא, דמהליך על ארבע: דליה קרסולין מעילווי רגלוהי, לקפצא בהון על ארעא. כב ית אילין מינהון, תיכלון--ית גובא לזניה, וית רשונא לזנוהי; וית חרגלא לזנוהי, וית חגבא לזנוהי. כג וכול רחשא דעופא, דליה ארבע רגלין--שקצא הוא, לכון. כד ולאילין, תסתאבון; כל דיקרב בנבילתהון, יהי מסאב עד רמשא. כה וכל דייטול, מנבילתהון--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא. כו לכל בעירא דהיא סדיקא פרסתה וטלפין לייתהא מטלפא, ופשרא לייתהא מסקא--מסאבין אינון, לכון; כל דיקרב בהון, יהי מסאב. כז וכול דמהליך על ידוהי, בכל חיתא דמהלכא על ארבע--מסאבין אינון, לכון; כל דיקרב בנבילתהון, יהי מסאב עד רמשא. כח ודייטול, ית נבילתהון--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא; מסאבין אינון, לכון. {ס}

כט ודין לכון דמסאב, ברחשא דרחיש על ארעא: חולדא ועכברא, וצבא לזנוהי. ל וילא וכוחא, והלטתא; וחומטא, ואשותא. לא אילין דמסאבין לכון, בכל רחשא; כל דיקרב בהון במותהון, יהי מסאב עד רמשא. לב וכול דייפול עלוהי מינהון במותהון יהי מסאב, מכל מן דאע או לבוש או משך או שק, כל מן, דיתעביד עבידא בהון; במיא ייתעל ויהי מסאב עד רמשא, וידכי. לג וכל מן דחסף--דייפול מינהון, לגוויה: כול דבגוויה יסתאב, ויתיה תתברון. לד מכל מיכל דמתאכיל, דייעלון עלוהי מיא--יהי מסאב; וכל משקיא דישתתי, בכל מן יהי מסאב. לה וכול דייפול מנבילתהון עלוהי, יהי מסאב--תנור וכיריים ייתרעון, מסאבין אינון; ומסאבין, יהון לכון. לו ברם מעיין וגוב בית כנישת מיא, יהי דכי; ודיקרב בנבילתהון, יהי מסאב. לז וארי ייפול מנבילתהון, על כל בר זרע זירוע דיזדרע--דכי, הוא. לח וארי יתייהבון מיא על בר זרעא, וייפול מנבילתהון עלוהי--מסאב הוא, לכון. {ס}

לט וארי ימות מן בעירא, דהיא לכון למיכל--דיקרב בנבילתה, יהי מסאב עד רמשא. מ ודייכול, מנבילתה--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא; ודייטול, ית נבילתה--יצבע לבושוהי, ויהי מסאב עד רמשא. מא וכל רחשא, דרחיש על ארעא--שקצא הוא, לא יתאכיל. מב כול דמהליך על מעוהי וכול דמהליך על ארבע, עד כל סגיות רגלין, לכל רחשא, דרחיש על ארעא--לא תיכלונונון, ארי שקצא אינון. מג לא תשקצון, ית נפשתכון, בכל רחשא, דרחיש; ולא תסתאבון בהון, ותסתאבון פון בהון. מד ארי אנא ה', אלהכון, ותתקדשון ותהון קדישין, ארי קדיש אנא; ולא תסאבון ית נפשתכון, בכל רחשא דרחיש על ארעא. מה ארי אנא ה', דאסיק יתכון מארעא דמצריים, למהוי לכון, לאלה; ותהון קדישין, ארי קדיש אנא. מו דא אורייתא דבעירא, ודעופא, ולכול נפשא חיתא, דרחשא במיא; ולכל נפשא, דרחשא על ארעא. מז לאפרשא, בין מסאבא ובין דכיא; ובין חיתא, דמתאכלא, ובין חיתא, דלא מתאכלא. {פ}