תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק טו

א ומליל ה', עם משה ולאהרון למימר. ב מלילו עם בני ישראל, ותימרון להון: גבר גבר, ארי יהי דאיב מבסריה--דוביה, מסאב הוא. ג ודא תהי סאובתיה, בדוביה: ריר בסריה ית דוביה, או חתים בסריה מדוביה--סאובתיה, היא. ד כל משכבא, דישכוב עלוהי דובנא--יהי מסאב; וכל מנא דייתיב עלוהי, יהי מסאב. ה וגבר, דיקרב במשכביה--יצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. ו ודייתיב, על מנא, דייתיב עלוהי, דובנא--יצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. ז ודיקרב, בבסר דובנא--יצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. ח וארי יירוק דובנא, בדכיא--ויצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. ט וכל מרכבא, דירכוב עלוהי דובנא--יהי מסאב. י וכל דיקרב, בכול דיהי תחותוהי--יהי מסאב, עד רמשא; ודייטול יתהון--יצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. יא וכול דיקרב ביה דובנא, וידוהי לא שטיף במיא--ויצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. יב ומן דחסף דיקרב ביה דובנא, ייתבר; וכל מן דאע--ישתטיף, במיא. יג וארי ידכי דובנא, מדוביה--וימני ליה שבעא יומין לדכותיה, ויצבע לבושוהי; ויסחי בסריה במי מבוע, וידכי. יד וביומא תמינאה, ייסב ליה תרין שפנינין, או תרין, בני יונה; וייתי לקדם ה', לתרע משכן זמנא, וייתינינון, לכהנא. טו ויעביד יתהון, כהנא--חד חטתא, וחד עלתא; ויכפר עלוהי כהנא קודם ה', מדוביה. {ס}

טז וגבר, ארי תיפוק מיניה שכבת זרעא--ויסחי במיא ית כל בסריה, ויהי מסאב עד רמשא. יז וכל לבוש וכל משך, דיהי עלוהי שכבת זרעא--ויצטבע במיא, ויהי מסאב עד רמשא. יח ואיתתא, דישכוב גבר יתה שכבת זרעא--ויסחון במיא, ויהון מסאבין עד רמשא. {פ}

יט ואיתתא ארי תהי דייבא, דם יהי דובה בבסרה--שבעא יומין תהי בריחוקה, וכל דיקרב בה יהי מסאב עד רמשא. כ וכול דתשכוב עלוהי בריחוקה, יהי מסאב; וכול דתיתיב עלוהי, יהי מסאב. כא וכל דיקרב, במשכבה--יצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. כב וכל דיקרב--בכל מנא, דתיתיב עלוהי: יצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. כג ואם על משכבא הוא, או על מנא דהיא יתבא עלוהי--במקרביה ביה: יהי מסאב, עד רמשא. כד ואם משכב ישכוב גבר יתה, ויהי ריחוקה עלוהי--ויהי מסאב, שבעא יומין; וכל משכבא דישכוב עלוהי, יהי מסאב. {ס}

כה ואיתתא ארי ידוב דוב דמה יומין סגיאין, בלא עידן ריחוקה, או ארי תדוב, על ריחוקה: כל יומי דוב סאובתה, כיומי ריחוקה תהי--מסאבא היא. כו כל משכבא דתשכוב עלוהי, כל יומי דובה--כמשכב ריחוקה, יהי לה; וכל מנא, דתיתיב עלוהי--מסאב יהי, כסואבת ריחוקה. כז וכל דיקרב בהון, יהי מסאב; ויצבע לבושוהי ויסחי במיא, ויהי מסאב עד רמשא. כח ואם דכיאת, מדובה--ותמני לה שבעא יומין, ובתר כין תדכי. כט וביומא תמינאה, תיסב לה תרין שפנינין, או תרין, בני יונה; ותייתי יתהון לוות כהנא, לתרע משכן זמנא. ל ויעביד כהנא ית חד חטתא, וית חד עלתא; ויכפר עלה כהנא קודם ה', מדוב סאובתה. לא ותפרשון ית בני ישראל, מסואבתהון; ולא ימותון בסואבתהון, בסאוביהון ית משכני דביניהון. לב דא אורייתא, דדובנא, ודתיפוק מיניה שכבת זרעא, לאסתאבא בה. לג ולדסאובתה, בריחוקה, ולדדאיב ית דוביה, לדכר ולנוקבא; ולגבר, דישכוב עם מסאבתא. {פ}