תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק ה

א ואנש ארי יחוב, וישמע קל מומי, והוא סהיד, או חזא או ידע; אם לא יחווי, ויקביל חוביה. ב או אנש, דיקרב בכל מידעם מסאב, או בנבלת חיתא מסאבתא או בנבלת בעירא מסאבא, או בנבלת רחיש מסאב; ויהי מכוסא מיניה, והוא מסאב וחב. ג או ארי יקרב, בסואבת אנשא, לכול סאובתיה, דיסתאב בה; ויהי מכוסא מיניה, והוא ידע וחב. ד או אנש ארי יקיים לפרשא בספוון לאבאשא או לאיטבא, לכול דיפריש אנשא בקיום--ויהי מכוסא מיניה; והוא ידע וחב, לחדא מאילין. ה ויהי ארי יחוב, לחדא מאילין: ויוודי--דחב, עלה. ו וייתי ית אשמיה לקדם ה' על חובתיה דחב נוקבא מן ענא אימרתא, או צפירת עיזי--לחטתא; ויכפר עלוהי כהנא, מחובתיה. ז ואם לא תמטי ידיה, כמיסת אימרא--וייתי ית חובתיה דחב תרין שפנינין או תרין בני יונה, לקדם ה': חד לחטתא, וחד לעלתא. ח וייתי יתהון לוות כהנא, ויקריב ית דלחטתא קדמותא; וימלוק ית רישיה מקוביל קדליה, ולא יפריש. ט וידי מדמא דחטתא, על כותל מדבחא, ודישתאר בדמא, יתמצי ליסודא דמדבחא; חטתא, הוא. י וית תניינא יעביד עלתא, כדחזי; ויכפר עלוהי כהנא מחובתיה דחב, וישתביק ליה. {ס}

יא ואם לא תדביק ידיה לתרין שפנינין, או לתרין בני יונה--וייתי ית קורבניה דחב חד מן עסרא בתלת סאין סולתא, לחטתא; לא ישווי עלה משחא, ולא ייתין עלה לבונתא--ארי חטתא, היא. יב וייתינה, לוות כהנא, ויקמוץ כהנא מינה מלי קומציה ית אדכרתה ויסיק למדבחא, על קורבניא דה'; חטתא, היא. יג ויכפר עלוהי כהנא על חובתיה דחב, מחדא מאילין--וישתביק ליה; ותהי לכהנא, כמנחתא. {ס}

יד ומליל ה', עם משה למימר. טו אנש, ארי ישקר שקר, ויחוב בשלו, מקודשיא דה': וייתי ית אשמיה לקדם ה' דכר שלים מן ענא, בפורסניה כסף סלעין בסלעי קודשא--לאשמא. טז וית דחב מן קודשא ישלים, וית חומשיה יוסיף עלוהי, וייתין יתיה, לכהנא; וכהנא, יכפר עלוהי בדכרא דאשמא--וישתביק ליה. {פ}

יז ואם אנש, ארי יחוב, ויעביד חד מכל פיקודיא דה', דלא כשרין לאתעבדא; ולא ידע וחב, ויקביל חוביה. יח וייתי דכר שלים מן ענא, בפורסניה לאשמא--לוות כהנא; ויכפר עלוהי כהנא על שלותיה דאשתלי, והוא לא ידע--וישתביק ליה. יט אשמא, הוא: על חובתיה דחב אשמא יקריב, קודם ה'. {פ}

כ ומליל ה', עם משה למימר. כא אנש ארי יחוב, וישקר שקר קודם ה'; ויכדיב בחבריה בפקדונא, או בשותפות ידא או בגזילא, או, עשק ית חבריה. כב או אשכח אבידתא וכדיב בה, ואשתבע על שקרא; על חדא, מכול דיעביד אנשא--למחב בהון. כג ויהי, ארי יחטי ויחוב--ויתיב ית גזילא דגזל או ית עושקא דעשק, או ית פקדונא דאיתפקד לוותיה; או ית אבידתא, דאשכח. כד או מכולא דישתבע עלוהי, לשקרא--וישלים יתיה ברישיה, וחומשוהי יוסיף עלוהי: לדהוא דיליה ייתניניה, ביומא דחובתיה. כה וית אשמיה ייתי, לקדם ה', דכר שלים מן ענא בפורסניה לאשמא, לוות כהנא. כו ויכפר עלוהי כהנא קודם ה', וישתביק ליה, על חדא מכול דיעביד, למחב בה. {פ}