תנ"ך -
זכריה - הכול פרק ב
האזנה לפרק זה
א וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי, וָאֵרֶא; וְהִנֵּה, אַרְבַּע קְרָנוֹת.
ב וָאֹמַר, אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי--מָה־אֵלֶּה; וַיֹּאמֶר אֵלַי--אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה, אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם. {ס}
ג וַיַּרְאֵנִי יְהוָה, אַרְבָּעָה חָרָשִׁים.
ד וָאֹמַר, מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת; וַיֹּאמֶר לֵאמֹר, אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה כְּפִי־אִישׁ לֹא־נָשָׂא רֹאשׁוֹ, וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם, לְיַדּוֹת אֶת־קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ. {ס}
ה וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה־אִישׁ; וּבְיָדוֹ, חֶבֶל מִדָּה.
ו וָאֹמַר, אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ; וַיֹּאמֶר אֵלַי, לָמֹד אֶת־יְרוּשָׁלִַם, לִרְאוֹת כַּמָּה־רָחְבָּהּ, וְכַמָּה אָרְכָּהּ.
ז וְהִנֵּה, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי--יֹצֵא; וּמַלְאָךְ אַחֵר, יֹצֵא לִקְרָאתוֹ.
ח וַיֹּאמֶר אֵלָו--רֻץ דַּבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז, לֵאמֹר: פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ.
ט וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־יְהוָה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב; וּלְכָבוֹד, אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. {פ}
י הוֹי הוֹי, וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן--נְאֻם־יְהוָה: כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם--נְאֻם־יְהוָה.
יא הוֹי צִיּוֹן, הִמָּלְטִי--יוֹשֶׁבֶת, בַּת־בָּבֶל. {ס}
יב כִּי כֹה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, אַחַר כָּבוֹד, שְׁלָחַנִי אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם: כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם, נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.
יג כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי, עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ שָׁלָל, לְעַבְדֵיהֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי. {ס}
יד רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת־צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם־יְהוָה.
טו וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.
טז וְנָחַל יְהוָה אֶת־יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם.
יז הַס כָּל־בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ. {ס}