תנ"ך -
זכריה - הכול פרק א
האזנה לפרק זה
א בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ--הָיָה דְבַר־יְהוָה, אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה, בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא, לֵאמֹר. ב קָצַף יְהוָה עַל־אֲבוֹתֵיכֶם, קָצֶף. ג וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת--וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ד אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, ומעליליכם וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים; וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי, נְאֻם־יְהוָה. ה אֲבוֹתֵיכֶם, אַיֵּה־הֵם; וְהַנְּבִאִים--הַלְעוֹלָם, יִחְיוּ. ו אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ, אֲבֹתֵיכֶם; וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ, כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ, כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ. {ס} ז בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ--הָיָה דְבַר־יְהוָה, אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. ח רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים. ט וָאֹמַר, מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי; וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ, מָה־הֵמָּה אֵלֶּה. י וַיַּעַן, הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים--וַיֹּאמַר: אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה, לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ. יא וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה, הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ, הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ; וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ, יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. יב וַיַּעַן מַלְאַךְ־יְהוָה, וַיֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה--אֲשֶׁר זָעַמְתָּה, זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה. יג וַיַּעַן יְהוָה, אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי--דְּבָרִים טוֹבִים: דְּבָרִים, נִחֻמִים. יד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן, קִנְאָה גְדוֹלָה. טו וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה. טז לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים--בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת; וקוה וְקָו יִנָּטֶה, עַל־יְרוּשָׁלִָם. יז עוֹד קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי, מִטּוֹב; וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת־צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם. {ס}