תנ"ך -
זכריה - הכול פרק א
האזנה לפרק זה
א בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ--הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה, בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא, לֵאמֹר. ב קָצַף יְהוָה עַל-אֲבוֹתֵיכֶם, קָצֶף. ג וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת--וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ד אַל-תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ-אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, ומעליליכם וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים; וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא-הִקְשִׁיבוּ אֵלַי, נְאֻם-יְהוָה. ה אֲבוֹתֵיכֶם, אַיֵּה-הֵם; וְהַנְּבִאִים--הַלְעוֹלָם, יִחְיוּ. ו אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ, אֲבֹתֵיכֶם; וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ, כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ, כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ. {ס} ז בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא-חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ--הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן-עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. ח רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה-אִישׁ רֹכֵב עַל-סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים. ט וָאֹמַר, מָה-אֵלֶּה אֲדֹנִי; וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה. י וַיַּעַן, הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין-הַהֲדַסִּים--וַיֹּאמַר: אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה, לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ. יא וַיַּעֲנוּ אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ, הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ; וְהִנֵּה כָל-הָאָרֶץ, יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. יב וַיַּעַן מַלְאַךְ-יְהוָה, וַיֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, עַד-מָתַי אַתָּה לֹא-תְרַחֵם אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה--אֲשֶׁר זָעַמְתָּה, זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה. יג וַיַּעַן יְהוָה, אֶת-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי--דְּבָרִים טוֹבִים: דְּבָרִים, נִחֻמִים. יד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן, קִנְאָה גְדוֹלָה. טו וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל-הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה. טז לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים--בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת; וקוה וְקָו יִנָּטֶה, עַל-יְרוּשָׁלִָם. יז עוֹד קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי, מִטּוֹב; וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת-צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם. {ס}