תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

נחמיה פרק יג

א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באוזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא־יבוא עמוני ומואבי בקהל האלוהים, עד־עולם.  ב כי לא קידמו את־בני ישראל, בלחם ובמים; וישכור עליו את־בלעם לקללו, ויהפוך אלוהינו הקללה לברכה.  ג ויהי, כשומעם את־התורה; ויבדילו כל־ערב, מישראל.  ד ולפני מזה--אלישיב הכוהן, נתון בלשכת בית־אלוהינו:  קרוב, לטובייה.  ה ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נותנים את־המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר--מצות הלויים, והמשוררים והשוערים; ותרומת, הכוהנים.  ו ובכל־זה, לא הייתי בירושלים:  כי בשנת שלושים ושתיים לארתחשסתא מלך־בבל, באתי אל־המלך, ולקץ ימים, נשאלתי מן־המלך.  ז ואבוא, לירושלים; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטובייה--לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלוהים.  ח ויירע לי, מאוד; ואשליכה את־כל־כלי בית־טובייה, החוץ--מן־הלשכה.  ט ואומרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלוהים, את־המנחה, והלבונה.  {פ}

י ואדעה, כי־מניות הלויים לא ניתנה; ויברחו איש־לשדהו הלויים והמשוררים, עושי המלאכה.  יא ואריבה, את־הסגנים, ואומרה, מדוע נעזב בית־האלוהים; ואקבצם, ואעמידם על־עומדם.  יב וכל־יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר--לאוצרות.  יג ואוצרה על־אוצרות שלמיה הכוהן וצדוק הסופר, ופדיה מן־הלויים, ועל־ידם, חנן בן־זכור בן־מתניה:  כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלוק לאחיהם.  {פ}

יד זוכרה־לי אלוהיי, על־זאת; ואל־תמח חסדיי, אשר עשיתי בבית אלוהיי--ובמשמריו.  טו בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים־גיתות בשבת ומביאים הערימות ועומסים על־החמורים ואף־יין ענבים ותאנים, וכל־משא, ומביאים ירושלים, ביום השבת; ואעיד, ביום מכרם ציד.  טז והצורים ישבו בה, מביאים דג וכל־מכר; ומוכרים בשבת לבני יהודה, ובירושלים.  יז ואריבה, את חורי יהודה; ואומרה להם, מה־הדבר הרע הזה אשר אתם עושים, ומחללים, את־יום השבת.  יח הלוא כה עשו, אבותיכם--ויבא אלוהינו עלינו את כל־הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון, על־ישראל, לחלל, את־השבת.  {פ}

יט ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת, ואומרה וייסגרו הדלתות, ואומרה, אשר לא יפתחום עד אחר השבת; ומנעריי, העמדתי על־השערים--לא־יבוא משא, ביום השבת.  כ וילינו הרוכלים ומוכרי כל־ממכר, מחוץ לירושלים--פעם ושתיים.  כא ואעידה בהם, ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה--אם־תשנו, יד אשלח בכם; מן־העת ההיא, לא־באו בשבת.  {ס}

כב ואומרה ללויים, אשר יהיו מיטהרים ובאים שומרים השערים--לקדש, את־יום השבת; גם־זאת זוכרה־לי אלוהיי, וחוסה עליי כרוב חסדך.  {פ}

כג גם בימים ההם, ראיתי את־היהודים הושיבו נשים אשדודייות, עמונייות, מואבייות.  כד ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים, לדבר יהודית--וכלשון, עם ועם.  כה ואריב עימם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלוהים, אם־תיתנו בנותיכם לבניהם, ואם־תשאו מבנותיהם, לבניכם ולכם.  כו הלוא על־אלה חטא־שלמה מלך ישראל ובגויים הרבים לא־היה מלך כמוהו, ואהוב לאלוהיו היה, וייתנהו אלוהים, מלך על־כל־ישראל:  גם־אותו החטיאו, הנשים הנוכרייות.  כז ולכם הנשמע, לעשות את כל־הרעה הגדולה הזאת--למעול, באלוהינו:  להושיב, נשים נוכרייות.  כח ומבני יוידע בן־אלישיב הכוהן הגדול, חתן לסנבלט החורוני; ואבריחהו, מעליי.  כט זוכרה להם, אלוהיי:  על גואלי הכהונה, וברית הכהונה והלויים.  ל וטיהרתים, מכל־נכר; ואעמידה משמרות לכוהנים וללויים, איש במלאכתו.  לא ולקורבן העצים בעיתים מזומנות, ולביכורים; זוכרה־לי אלוהיי, לטובה.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג