תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

נחמיה פרק יג

א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באוזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמוני ומואבי בקהל האלוהים, עד-עולם.  ב כי לא קידמו את-בני ישראל, בלחם ובמים; וישכור עליו את-בלעם לקללו, ויהפוך אלוהינו הקללה לברכה.  ג ויהי, כשומעם את-התורה; ויבדילו כל-ערב, מישראל.  ד ולפני מזה--אלישיב הכוהן, נתון בלשכת בית-אלוהינו:  קרוב, לטובייה.  ה ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נותנים את-המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר--מצות הלויים, והמשוררים והשוערים; ותרומת, הכוהנים.  ו ובכל-זה, לא הייתי בירושלים:  כי בשנת שלושים ושתיים לארתחשסתא מלך-בבל, באתי אל-המלך, ולקץ ימים, נשאלתי מן-המלך.  ז ואבוא, לירושלים; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטובייה--לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלוהים.  ח ויירע לי, מאוד; ואשליכה את-כל-כלי בית-טובייה, החוץ--מן-הלשכה.  ט ואומרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלוהים, את-המנחה, והלבונה.  {פ}

י ואדעה, כי-מניות הלויים לא ניתנה; ויברחו איש-לשדהו הלויים והמשוררים, עושי המלאכה.  יא ואריבה, את-הסגנים, ואומרה, מדוע נעזב בית-האלוהים; ואקבצם, ואעמידם על-עומדם.  יב וכל-יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר--לאוצרות.  יג ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכוהן וצדוק הסופר, ופדיה מן-הלויים, ועל-ידם, חנן בן-זכור בן-מתניה:  כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלוק לאחיהם.  {פ}

יד זוכרה-לי אלוהיי, על-זאת; ואל-תמח חסדיי, אשר עשיתי בבית אלוהיי--ובמשמריו.  טו בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים-גיתות בשבת ומביאים הערימות ועומסים על-החמורים ואף-יין ענבים ותאנים, וכל-משא, ומביאים ירושלים, ביום השבת; ואעיד, ביום מכרם ציד.  טז והצורים ישבו בה, מביאים דג וכל-מכר; ומוכרים בשבת לבני יהודה, ובירושלים.  יז ואריבה, את חורי יהודה; ואומרה להם, מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עושים, ומחללים, את-יום השבת.  יח הלוא כה עשו, אבותיכם--ויבא אלוהינו עלינו את כל-הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון, על-ישראל, לחלל, את-השבת.  {פ}

יט ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת, ואומרה וייסגרו הדלתות, ואומרה, אשר לא יפתחום עד אחר השבת; ומנעריי, העמדתי על-השערים--לא-יבוא משא, ביום השבת.  כ וילינו הרוכלים ומוכרי כל-ממכר, מחוץ לירושלים--פעם ושתיים.  כא ואעידה בהם, ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה--אם-תשנו, יד אשלח בכם; מן-העת ההיא, לא-באו בשבת.  {ס}

כב ואומרה ללויים, אשר יהיו מיטהרים ובאים שומרים השערים--לקדש, את-יום השבת; גם-זאת זוכרה-לי אלוהיי, וחוסה עליי כרוב חסדך.  {פ}

כג גם בימים ההם, ראיתי את-היהודים הושיבו נשים אשדודייות, עמונייות, מואבייות.  כד ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים, לדבר יהודית--וכלשון, עם ועם.  כה ואריב עימם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלוהים, אם-תיתנו בנותיכם לבניהם, ואם-תשאו מבנותיהם, לבניכם ולכם.  כו הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגויים הרבים לא-היה מלך כמוהו, ואהוב לאלוהיו היה, וייתנהו אלוהים, מלך על-כל-ישראל:  גם-אותו החטיאו, הנשים הנוכרייות.  כז ולכם הנשמע, לעשות את כל-הרעה הגדולה הזאת--למעול, באלוהינו:  להושיב, נשים נוכרייות.  כח ומבני יוידע בן-אלישיב הכוהן הגדול, חתן לסנבלט החורוני; ואבריחהו, מעליי.  כט זוכרה להם, אלוהיי:  על גואלי הכהונה, וברית הכהונה והלויים.  ל וטיהרתים, מכל-נכר; ואעמידה משמרות לכוהנים וללויים, איש במלאכתו.  לא ולקורבן העצים בעיתים מזומנות, ולביכורים; זוכרה-לי אלוהיי, לטובה.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג