תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

נחמיה פרק ד

א ויהי כאשר שמע סנבלט וטובייה והערבים והעמונים והאשדודים, כי־עלתה ארוכה לחומות ירושלים--כי־החלו הפרוצים, להיסתם; וייחר להם, מאוד.  ב ויקשרו כולם יחדיו, לבוא להילחם בירושלים, ולעשות לו, תועה.  ג ונתפלל, אל־אלוהינו; ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה, מפניהם.  ד ויאמר יהודה, כשל כוח הסבל, והעפר, הרבה; ואנחנו לא נוכל, לבנות בחומה.  ה ויאמרו צרינו, לא יידעו ולא יראו, עד אשר־נבוא אל־תוכם, והרגנום; והשבתנו, את־המלאכה.  ו ויהי כאשר־באו היהודים, היושבים אצלם; ויאמרו לנו עשר פעמים, מכל־המקומות אשר־תשובו עלינו.  ז ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה--בצחיחים; ואעמיד את־העם למשפחות, עם־חרבותיהם רומחיהם וקשתותיהם.  ח וארא ואקום, ואומר אל־החורים ואל־הסגנים ואל־יתר העם--אל־תיראו, מפניהם:  את־אדוניי הגדול והנורא, זכורו, והילחמו על־אחיכם בניכם ובנותיכם, נשיכם ובתיכם.  {פ}

ט ויהי כאשר־שמעו אויבינו, כי־נודע לנו, ויפר האלוהים, את־עצתם; ונשב כולנו אל־החומה, איש אל־מלאכתו.  י ויהי מן־היום ההוא, חצי נעריי עושים במלאכה, וחציים מחזיקים והרמחים המגינים, והקשתות והשריונים; והשרים--אחרי, כל־בית יהודה.  יא הבונים בחומה והנושאים בסבל, עומשים; באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח.  יב והבונים--איש חרבו אסורים על־מותניו, ובונים; והתוקע בשופר, אצלי.  יג ואומר אל־החורים ואל־הסגנים, ואל־יתר העם--המלאכה הרבה, ורחבה; ואנחנו, נפרדים על־החומה, רחוקים, איש מאחיו.  יד במקום, אשר תשמעו את־קול השופר, שמה, תיקבצו אלינו; אלוהינו, יילחם לנו.  טו ואנחנו, עושים במלאכה; וחציים, מחזיקים ברמחים, מעלות השחר, עד צאת הכוכבים.  טז גם בעת ההיא, אמרתי לעם--איש ונערו, ילינו בתוך ירושלים; והיו־לנו הלילה משמר, והיום מלאכה.  יז ואין אני ואחיי ונעריי, ואנשי המשמר אשר אחריי--אין־אנחנו פושטים, בגדינו; איש, שלחו המים.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג