תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

עזרא פרק ז

א ואחר הדברים האלה, במלכות ארתחשסתא מלך־פרס--עזרא, בן־שריה, בן־עזריה, בן־חלקייה.  ב בן־שלום בן־צדוק, בן־אחיטוב.  ג בן־אמריה בן־עזריה, בן־מריות.  ד בן־זרחיה בן־עוזי, בן־בוקי.  ה בן־אבישוע, בן־פינחס בן־אלעזר, בן־אהרון הכוהן, הראש.  ו הוא עזרא, עלה מבבל, והוא־סופר מהיר בתורת משה, אשר־נתן יהוה אלוהי ישראל; וייתן־לו המלך, כיד־יהוה אלוהיו עליו--כול, בקשתו.  {פ}

ז ויעלו מבני־ישראל ומן־הכוהנים והלויים והמשוררים והשוערים, והנתינים--אל־ירושלים:  בשנת־שבע, לארתחשסתא המלך.  ח ויבוא ירושלים, בחודש החמישי:  היא שנת השביעית, למלך.  ט כי, באחד לחודש הראשון--הוא יסוד, המעלה מבבל; ובאחד לחודש החמישי, בא אל־ירושלים, כיד־אלוהיו, הטובה עליו.  י כי עזרא הכין לבבו, לדרוש את־תורת יהוה ולעשות, וללמד בישראל, חוק ומשפט.  {ס}

יא וזה פרשגן הנשתוון, אשר נתן המלך ארתחשסתא, לעזרא הכוהן, הסופר:  סופר דברי מצוות־יהוה, וחוקיו--על־ישראל.  {פ}

יב ארתחשסתא--מלך, מלכיא:  לעזרא כהנא ספר דתא די־אלה שמיא, גמיר--וכענת.  יג מיני, שים טעים--די כל־מתנדב במלכותי מן־עמא ישראל וכהנוהי וליוויא למהך לירושלם עימך, יהך.  יד כל־קוביל, די מן־קודם מלכא ושבעת יעטוהי שליח, לבקרה על־יהוד, ולירושלם--בדת אלהך, די בידך.  טו ולהיבלה, כסף ודהב--די־מלכא ויעטוהי, התנדבו לאלה ישראל, די בירושלם, משכניה.  טז וכול, כסף ודהב, די תהשכח, בכול מדינת בבל--עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין, לבית אלההום די בירושלם.  יז כל־קוביל דנה אוספרנא תקני בכספא דנה, תורין דכרין אימרין, ומנחתהון, ונסכיהון; ותקריב הימו--על־מדבחה, די בית אלהכום די בירושלם.  יח ומה די עלך ועל־אחך ייטב, בשאר כספא ודהבה--למעבד:  כרעות אלהכום, תעבדון.  יט ומאניא די־מתייהבין לך, לפולחן בית אלהך--השלים, קודם אלה ירושלם.  כ ושאר, חשחות בית אלהך, די ייפל־לך, למנתן--תנתין, מן־בית גנזי מלכא.  כא ומיני אנה ארתחשסתא מלכא, שים טעים--לכול גיזבריא, די בעבר נהרה:  די כל־די ישאלנכון עזרא כהנא ספר דתא, די־אלה שמיא--אוספרנא, יתעביד.  כב עד־כסף, ככרין מאה, ועד־חנטין כורין מאה, ועד־חמר בתין מאה ועד־בתין משח מאה; ומלח, די־לא כתב.  כג כל־די, מן־טעם אלה שמיא, יתעביד אדרזדא, לבית אלה שמיא:  די־למה להוי קצף, על־מלכות מלכא ובנוהי.  כד ולכום מהודעין, די כל־כהניא וליוויא זמריא תרעיא נתיניא, ופלחי, בית אלהא דנה--מנדה בלו והלך, לא שליט למרמי עליהום.  כה ואנת עזרא, כחוכמת אלהך די־בידך מני שפטין ודיינין די־להוון דיינין לכל־עמא די בעבר נהרה, לכל־ידעי, דתי אלהך; ודי לא ידע, תהודעון.  כו וכל־די־לא להוי עביד דתא די־אלהך, ודתא די מלכא--אוספרנא, דינה להוי מתעביד מיניה:  הן למות הן לשרושי, הן־לענש נכסין ולאסורין.  {פ}

כז ברוך יהוה, אלוהי אבותינו--אשר נתן כזאת, בלב המלך, לפאר, את־בית יהוה אשר בירושלים.  כח ועליי הטה־חסד, לפני המלך ויועציו, ולכל־שרי המלך, הגיבורים; ואני התחזקתי, כיד־יהוה אלוהיי עליי, ואקבצה מישראל ראשים, לעלות עימי.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג