תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א ואחר הדברים האלה, במלכות ארתחשסתא מלך־פרס--עזרא, בן־שריה, בן־עזריה, בן־חלקייה. ב בן־שלום בן־צדוק, בן־אחיטוב. ג בן־אמריה בן־עזריה, בן־מריות. ד בן־זרחיה בן־עוזי, בן־בוקי. ה בן־אבישוע, בן־פינחס בן־אלעזר, בן־אהרון הכוהן, הראש. ו הוא עזרא, עלה מבבל, והוא־סופר מהיר בתורת משה, אשר־נתן יהוה אלוהי ישראל; וייתן־לו המלך, כיד־יהוה אלוהיו עליו--כול, בקשתו. {פ}
ז ויעלו מבני־ישראל ומן־הכוהנים והלויים והמשוררים והשוערים, והנתינים--אל־ירושלים: בשנת־שבע, לארתחשסתא המלך. ח ויבוא ירושלים, בחודש החמישי: היא שנת השביעית, למלך. ט כי, באחד לחודש הראשון--הוא יסוד, המעלה מבבל; ובאחד לחודש החמישי, בא אל־ירושלים, כיד־אלוהיו, הטובה עליו. י כי עזרא הכין לבבו, לדרוש את־תורת יהוה ולעשות, וללמד בישראל, חוק ומשפט. {ס}
יא וזה פרשגן הנשתוון, אשר נתן המלך ארתחשסתא, לעזרא הכוהן, הסופר: סופר דברי מצוות־יהוה, וחוקיו--על־ישראל. {פ}
יב ארתחשסתא--מלך, מלכיא: לעזרא כהנא ספר דתא די־אלה שמיא, גמיר--וכענת. יג מיני, שים טעים--די כל־מתנדב במלכותי מן־עמא ישראל וכהנוהי וליוויא למהך לירושלם עימך, יהך. יד כל־קוביל, די מן־קודם מלכא ושבעת יעטוהי שליח, לבקרה על־יהוד, ולירושלם--בדת אלהך, די בידך. טו ולהיבלה, כסף ודהב--די־מלכא ויעטוהי, התנדבו לאלה ישראל, די בירושלם, משכניה. טז וכול, כסף ודהב, די תהשכח, בכול מדינת בבל--עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין, לבית אלההום די בירושלם. יז כל־קוביל דנה אוספרנא תקני בכספא דנה, תורין דכרין אימרין, ומנחתהון, ונסכיהון; ותקריב הימו--על־מדבחה, די בית אלהכום די בירושלם. יח ומה די עלך ועל־אחך ייטב, בשאר כספא ודהבה--למעבד: כרעות אלהכום, תעבדון. יט ומאניא די־מתייהבין לך, לפולחן בית אלהך--השלים, קודם אלה ירושלם. כ ושאר, חשחות בית אלהך, די ייפל־לך, למנתן--תנתין, מן־בית גנזי מלכא. כא ומיני אנה ארתחשסתא מלכא, שים טעים--לכול גיזבריא, די בעבר נהרה: די כל־די ישאלנכון עזרא כהנא ספר דתא, די־אלה שמיא--אוספרנא, יתעביד. כב עד־כסף, ככרין מאה, ועד־חנטין כורין מאה, ועד־חמר בתין מאה ועד־בתין משח מאה; ומלח, די־לא כתב. כג כל־די, מן־טעם אלה שמיא, יתעביד אדרזדא, לבית אלה שמיא: די־למה להוי קצף, על־מלכות מלכא ובנוהי. כד ולכום מהודעין, די כל־כהניא וליוויא זמריא תרעיא נתיניא, ופלחי, בית אלהא דנה--מנדה בלו והלך, לא שליט למרמי עליהום. כה ואנת עזרא, כחוכמת אלהך די־בידך מני שפטין ודיינין די־להוון דיינין לכל־עמא די בעבר נהרה, לכל־ידעי, דתי אלהך; ודי לא ידע, תהודעון. כו וכל־די־לא להוי עביד דתא די־אלהך, ודתא די מלכא--אוספרנא, דינה להוי מתעביד מיניה: הן למות הן לשרושי, הן־לענש נכסין ולאסורין. {פ}
כז ברוך יהוה, אלוהי אבותינו--אשר נתן כזאת, בלב המלך, לפאר, את־בית יהוה אשר בירושלים. כח ועליי הטה־חסד, לפני המלך ויועציו, ולכל־שרי המלך, הגיבורים; ואני התחזקתי, כיד־יהוה אלוהיי עליי, ואקבצה מישראל ראשים, לעלות עימי. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג