תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א באדיין דריווש מלכא, שם טעים; ובקרו בבית ספריא, די גנזיא מהחתין תמה--בבבל. ב והשתכח באחמתא, בבירתא די במדיי מדינתא--מגילה חדה; וכן־כתיב בגווה, דכרונה. {פ}
ג בשנת חדה לכורש מלכא, כורש מלכא שם טעים--בית־אלהא בירושלם ביתא יתבני, אתר די־דבחין דבחין ואושוהי מסובלין; רומיה אמין שיתין, פתייה אמין שיתין. ד נדבכין די־אבן גלל, תלתא, ונדבך, די־אע חדת; ונפקתא--מן־בית מלכא, תתייהיב. ה ואף מאני בית־אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנאצר הנפיק מן־היכלא די־בירושלם, והיביל לבבל--יהתיבון, ויהך להיכלא די־בירושלם לאתריה, ותחית, בבית אלהא. {ס}
ו כען תתניי פחת עבר־נהרה שתר בוזניי, וכנוותהון, אפרסכיא, די בעבר נהרה--רחיקין הוו, מן־תמה. ז שבוקו, לעבידת בית־אלהא דיך; פחת יהודיא ולשבי יהודיא, בית־אלהא דיך יבנון על־אתריה. ח ומיני, שים טעים--למא די־תעבדון עם־שבי יהודיא איליך, למבני בית־אלהא דיך; ומנכסי מלכא, די מידת עבר נהרה, אוספרנא נפקתא תהוי מתייהבא לגובריא איליך, די־לא לבטלא. ט ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואימרין לעלוון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח, כמימר כהניא די־בירושלם להוי מתייהיב להום יום ביום--די־לא שלו. י די־להוון מהקרבין ניחוחין, לאלה שמיא; ומצליין, לחיי מלכא ובנוהי. יא ומיני, שים טעים--די כל־אנש די יהשני פתגמא דנה, יתנסח אע מן־ביתיה וזקיף יתמחי עלוהי; וביתיה נוולו יתעביד, על־דנה. יב ואלהא די שכין שמיה תמה, ימגר כל־מלך ועם די ישלח ידיה להשניה לחבלה בית־אלהא דיך--די בירושלם; אנה דריווש שמת טעים, אוספרנא יתעביד. {פ}
יג אדיין תתניי פחת עבר־נהרה, שתר בוזניי--וכנוותהון: לוקביל, די־שלח דריווש מלכא כנימא--אוספרנא עבדו. יד ושבי יהודיא בניין ומצלחין, בנבואת חגי נבייא וזכריה בר־עידוא; ובנו ושכלילו, מן־טעם אלה ישראל, ומטעים כורש ודריווש, וארתחשסתא מלך פרס. טו ושיציא ביתה דנה, עד יום תלתה לירח אדר--די־היא שנת־שית, למלכות דריווש מלכא. {פ}
טז ועבדו בני־ישראל כהניא וליוויא ושאר בני־גלותא, חנוכת בית־אלהא דנה--בחדווה. יז והקריבו, לחנוכת בית־אלהא דנה, תורין מאה, דכרין מאתיין אימרין ארבע מאה; וצפירי עיזין לחטאה על־כל־ישראל, תרי־עשר--למניין, שבטי ישראל. יח והקימו כהניא בפלוגתהון, וליוויא במחלקתהון, על־עבידת אלהא, די בירושלם: ככתב, ספר משה. {פ}
יט ויעשו בני־הגולה, את־הפסח--בארבעה עשר, לחודש הראשון. כ כי היטהרו הכוהנים והלויים, כאחד--כולם טהורים; וישחטו הפסח לכל־בני הגולה, ולאחיהם הכוהנים ולהם. כא ויאכלו בני־ישראל, השבים מהגולה, וכול הנבדל מטומאת גויי־הארץ, אליהם--לדרוש, ליהוה אלוהי ישראל. כב ויעשו חג־מצות שבעת ימים, בשמחה: כי שימחם יהוה, והסב לב מלך־אשור עליהם--לחזק ידיהם, במלאכת בית־האלוהים אלוהי ישראל. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג