תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א ויהי, כאשר נבנתה החומה, ואעמיד, הדלתות; וייפקדו השוערים והמשוררים, והלויים. ב ואצווה את-חנני אחי, ואת-חנניה שר הבירה--על-ירושלים: כי-הוא כאיש אמת, וירא את-האלוהים מרבים. ג ואומר להם, לא ייפתחו שערי ירושלים עד-חום השמש, ועד הם עומדים יגיפו הדלתות, ואחוזו; והעמד, משמרות יושבי ירושלים--איש במשמרו, ואיש נגד ביתו. ד והעיר רחבת ידיים, וגדולה, והעם מעט, בתוכה; ואין בתים, בנויים. ה וייתן אלוהיי אל-ליבי, ואקבצה את-החורים ואת-הסגנים ואת-העם להתייחש; ואמצא, ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא, כתוב בו. {פ}
ו אלה בני המדינה, העולים משבי הגולה, אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל; וישובו לירושלים וליהודה, איש לעירו. ז הבאים עם-זרובבל, ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מורדכיי בלשן מספרת בגוויי--נחום בענה: מספר, אנשי עם ישראל. {ס} ח בני פרעוש--אלפיים, מאה ושבעים ושניים. {ס} ט בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושניים. {ס} י בני ארח, שש מאות חמישים ושניים. {ס} יא בני-פחת מואב לבני ישוע, ויואב--אלפיים, ושמונה מאות שמונה עשר. {ס} יב בני עילם--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס} יג בני זתוא, שמונה מאות ארבעים וחמישה. {ס} יד בני זכיי, שבע מאות ושישים. {ס} טו בני בינוי, שש מאות ארבעים ושמונה. {ס} טז בני ביביי, שש מאות עשרים ושמונה. {ס} יז בני עזגד--אלפיים, שלוש מאות עשרים ושניים. {ס} יח בני, אדוניקם--שש מאות, שישים ושבעה. {ס} יט בני בגוויי, אלפיים שישים ושבעה. {ס} כ בני עדין, שש מאות חמישים וחמישה. {ס} כא בני-אטר לחזקייה, תשעים ושמונה. {ס} כב בני חשום, שלוש מאות עשרים ושמונה. {ס} כג בני ביציי, שלוש מאות עשרים וארבעה. {ס} כד בני חריף, מאה שנים עשר. {ס} כה בני גבעון, תשעים וחמישה. {ס} כו אנשי בית-לחם ונטופה, מאה שמונים ושמונה. {ס} כז אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה. {ס} כח אנשי בית-עזמוות, ארבעים ושניים. {ס} כט אנשי קרית יערים כפירה ובארות, שבע מאות ארבעים ושלושה. {ס} ל אנשי הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד. {ס} לא אנשי מכמס, מאה ועשרים ושניים. {ס} לב אנשי בית-אל והעיי, מאה עשרים ושלושה. {ס} לג אנשי נבו אחר, חמישים ושניים. {ס} לד בני, עילם אחר--אלף, מאתיים חמישים וארבעה. {ס} לה בני חרים, שלוש מאות ועשרים. {ס} לו בני ירחו, שלוש מאות ארבעים וחמישה. {ס} לז בני-לוד חדיד ואונו, שבע מאות ועשרים ואחד. {ס} לח בני סנאה--שלושת אלפים, תשע מאות ושלושים. {פ}
לט הכוהנים: בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלושה. {ס} מ בני אימר, אלף חמישים ושניים. {ס} מא בני פשחור--אלף, מאתיים ארבעים ושבעה. {ס} מב בני חרים, אלף שבעה עשר. {פ}
מג הלויים: בני-ישוע לקדמיאל לבני להודווה, שבעים וארבעה. {ס}
מד המשוררים--בני אסף, מאה ארבעים ושמונה. {ס}
מה השוערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמון בני-עקוב, בני חטיטא, בני שוביי--מאה, שלושים ושמונה. {ס}
מו הנתינים: בני-ציחא בני-חשופא, בני טבעות.
מז בני-קירוס בני-סיעא, בני פדון.
מח בני-לבנה בני-חגבא, בני שלמיי.
מט בני-חנן בני-גידל, בני-גחר.
נ בני-ראיה בני-רצין, בני נקודא.
נא בני-גזם בני-עוזא, בני פסח.
נב בני-ביסיי בני-מעונים, בני נפישסים.
נג בני-בקבוק בני-חקופא, בני חרחור. {ס}
נד בני-בצלית בני-מחידא, בני חרשא.
נה בני- {ר}
ברקוס {ס} בני-סיסרא, {ס} בני-תמח. {ס}
נו בני {ר}
נציח, {ס} בני חטיפא. {ס}
נז בני, עבדי שלמה: {ס} בני- {ר}
סוטיי {ס} בני-סופרת, {ס} בני פרידא. {ס}
נח בני- {ר}
יעלא {ס} בני-דרקון, {ס} בני גידל. {ס}
נט בני {ר}
שפטיה {ס} בני-חטיל, {ס} בני פוכרת הצביים-- {ס} בני {ר}
אמון.
ס כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה: שלוש מאות, תשעים ושניים. {פ}
סא ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדון, ואימר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם. סב בני-דליה בני-טובייה, בני נקודא--שש מאות, וארבעים ושניים. {ס}
סג ומן-הכוהנים, בני חוביה בני הקוץ: בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אישה, וייקרא, על-שמם. סד אלה, ביקשו כתבם המתייחשים--ולא נמצא; ויגואלו, מן-הכהונה. סה ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקודש הקודשים--עד עמוד הכוהן, לאורים ותומים. סו כל-הקהל, כאחד--ארבע ריבוא, אלפיים שלוש-מאות ושישים. סז מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה--שבעת אלפים, שלוש מאות שלושים ושבעה; ולהם, משוררים ומשוררות--מאתיים, וארבעים וחמישה. {ס}
סח גמלים, ארבע מאות שלושים וחמישה; {ס} חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. סט ומקצת ראשי האבות, נתנו למלאכה--התרשתא נתן לאוצר, זהב דרכמונים אלף מזרקות חמישים, כותנות כוהנים, שלושים וחמש מאות. ע ומראשי האבות, נתנו לאוצר המלאכה--זהב, דרכמונים שתי ריבות; וכסף, מנים אלפיים ומאתיים. עא ואשר נתנו, שארית העם--זהב דרכמונים שתי ריבוא, וכסף מנים אלפיים; וכותנות כוהנים, שישים ושבעה. {פ}
עב ויישבו הכוהנים והלויים והשוערים והמשוררים ומן-העם והנתינים, וכל-ישראל--בעריהם; וייגע החודש השביעי, ובני ישראל בעריהם.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג