תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


נחמיה פרק ז

א ויהי, כאשר נבנתה החומה, ואעמיד, הדלתות; וייפקדו השוערים והמשוררים, והלויים.  ב ואצווה את־חנני אחי, ואת־חנניה שר הבירה--על־ירושלים:  כי־הוא כאיש אמת, וירא את־האלוהים מרבים.  ג ואומר להם, לא ייפתחו שערי ירושלים עד־חום השמש, ועד הם עומדים יגיפו הדלתות, ואחוזו; והעמד, משמרות יושבי ירושלים--איש במשמרו, ואיש נגד ביתו.  ד והעיר רחבת ידיים, וגדולה, והעם מעט, בתוכה; ואין בתים, בנויים.  ה וייתן אלוהיי אל־ליבי, ואקבצה את־החורים ואת־הסגנים ואת־העם להתייחש; ואמצא, ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא, כתוב בו.  {פ}

ו אלה בני המדינה, העולים משבי הגולה, אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל; וישובו לירושלים וליהודה, איש לעירו.  ז הבאים עם־זרובבל, ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מורדכיי בלשן מספרת בגוויי--נחום בענה:  מספר, אנשי עם ישראל.  {ס}  ח בני פרעוש--אלפיים, מאה ושבעים ושניים.  {ס}  ט בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושניים.  {ס}  י בני ארח, שש מאות חמישים ושניים.  {ס}  יא בני־פחת מואב לבני ישוע, ויואב--אלפיים, ושמונה מאות שמונה עשר.  {ס}  יב בני עילם--אלף, מאתיים חמישים וארבעה.  {ס}  יג בני זתוא, שמונה מאות ארבעים וחמישה.  {ס}  יד בני זכיי, שבע מאות ושישים.  {ס}  טו בני בינוי, שש מאות ארבעים ושמונה.  {ס}  טז בני ביביי, שש מאות עשרים ושמונה.  {ס}  יז בני עזגד--אלפיים, שלוש מאות עשרים ושניים.  {ס}  יח בני, אדוניקם--שש מאות, שישים ושבעה.  {ס}  יט בני בגוויי, אלפיים שישים ושבעה.  {ס}  כ בני עדין, שש מאות חמישים וחמישה.  {ס}  כא בני־אטר לחזקייה, תשעים ושמונה.  {ס}  כב בני חשום, שלוש מאות עשרים ושמונה.  {ס}  כג בני ביציי, שלוש מאות עשרים וארבעה.  {ס}  כד בני חריף, מאה שנים עשר.  {ס}  כה בני גבעון, תשעים וחמישה.  {ס}  כו אנשי בית־לחם ונטופה, מאה שמונים ושמונה.  {ס}  כז אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה.  {ס}  כח אנשי בית־עזמוות, ארבעים ושניים.  {ס}  כט אנשי קרית יערים כפירה ובארות, שבע מאות ארבעים ושלושה.  {ס}  ל אנשי הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד.  {ס}  לא אנשי מכמס, מאה ועשרים ושניים.  {ס}  לב אנשי בית־אל והעיי, מאה עשרים ושלושה.  {ס}  לג אנשי נבו אחר, חמישים ושניים.  {ס}  לד בני, עילם אחר--אלף, מאתיים חמישים וארבעה.  {ס}  לה בני חרים, שלוש מאות ועשרים.  {ס}  לו בני ירחו, שלוש מאות ארבעים וחמישה.  {ס}  לז בני־לוד חדיד ואונו, שבע מאות ועשרים ואחד.  {ס}  לח בני סנאה--שלושת אלפים, תשע מאות ושלושים.  {פ}

לט הכוהנים:  בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלושה.  {ס}  מ בני אימר, אלף חמישים ושניים.  {ס}  מא בני פשחור--אלף, מאתיים ארבעים ושבעה.  {ס}  מב בני חרים, אלף שבעה עשר.  {פ}

מג הלויים:  בני־ישוע לקדמיאל לבני להודווה, שבעים וארבעה.  {ס}  מד המשוררים--בני אסף, מאה ארבעים ושמונה.  {ס}  מה השוערים, בני־שלום בני־אטר בני־טלמון בני־עקוב, בני חטיטא, בני שוביי--מאה, שלושים ושמונה.  {ס}  מו הנתינים:  בני־ציחא בני־חשופא, בני טבעות.  מז בני־קירוס בני־סיעא, בני פדון.  מח בני־לבנה בני־חגבא, בני שלמיי.  מט בני־חנן בני־גידל, בני־גחר.  נ בני־ראיה בני־רצין, בני נקודא.  נא בני־גזם בני־עוזא, בני פסח.  נב בני־ביסיי בני־מעונים, בני נפישסים.  נג בני־בקבוק בני־חקופא, בני חרחור.  {ס}  נד בני־בצלית בני־מחידא, בני חרשא.  נה בני-  {ר}
ברקוס  {ס}  בני־סיסרא,  {ס}  בני־תמח.  {ס}  נו בני  {ר}
נציח,  {ס}  בני חטיפא.  {ס}  נז בני, עבדי שלמה:  {ס}  בני-  {ר}
סוטיי  {ס}  בני־סופרת,  {ס}  בני פרידא.  {ס}  נח בני-  {ר}
יעלא  {ס}  בני־דרקון,  {ס}  בני גידל.  {ס}  נט בני  {ר}
שפטיה  {ס}  בני־חטיל,  {ס}  בני פוכרת הצביים--  {ס}  בני  {ר}
אמון.  ס כל־הנתינים--ובני, עבדי שלמה:  שלוש מאות, תשעים ושניים.  {פ}

סא ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדון, ואימר; ולא יכלו, להגיד בית־אבותם וזרעם--אם מישראל, הם.  סב בני־דליה בני־טובייה, בני נקודא--שש מאות, וארבעים ושניים.  {ס}

סג ומן־הכוהנים, בני חוביה בני הקוץ:  בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אישה, וייקרא, על־שמם.  סד אלה, ביקשו כתבם המתייחשים--ולא נמצא; ויגואלו, מן־הכהונה.  סה ויאמר התרשתא להם, אשר לא־יאכלו מקודש הקודשים--עד עמוד הכוהן, לאורים ותומים.  סו כל־הקהל, כאחד--ארבע ריבוא, אלפיים שלוש־מאות ושישים.  סז מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה--שבעת אלפים, שלוש מאות שלושים ושבעה; ולהם, משוררים ומשוררות--מאתיים, וארבעים וחמישה.  {ס}

סח גמלים, ארבע מאות שלושים וחמישה;  {ס}  חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים.  סט ומקצת ראשי האבות, נתנו למלאכה--התרשתא נתן לאוצר, זהב דרכמונים אלף מזרקות חמישים, כותנות כוהנים, שלושים וחמש מאות.  ע ומראשי האבות, נתנו לאוצר המלאכה--זהב, דרכמונים שתי ריבות; וכסף, מנים אלפיים ומאתיים.  עא ואשר נתנו, שארית העם--זהב דרכמונים שתי ריבוא, וכסף מנים אלפיים; וכותנות כוהנים, שישים ושבעה.  {פ}

עב ויישבו הכוהנים והלויים והשוערים והמשוררים ומן־העם והנתינים, וכל־ישראל--בעריהם; וייגע החודש השביעי, ובני ישראל בעריהם.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג