תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

עזרא פרק ד

א וישמעו, צרי יהודה ובנימין:  כי־בני הגולה בונים היכל, ליהוה אלוהי ישראל.  ב וייגשו אל־זרובבל ואל־ראשי האבות, ויאמרו להם נבנה עימכם--כי ככם, נדרוש לאלוהיכם; ולו אנחנו זובחים, מימי איסר חדון מלך אשור, המעלה אותנו, פה.  ג ויאמר להם זרובבל וישוע, ושאר ראשי האבות לישראל--לא־לכם ולנו, לבנות בית לאלוהינו:  כי אנחנו יחד נבנה, ליהוה אלוהי ישראל, כאשר ציוונו, המלך כורש מלך־פרס.  ד ויהי, עם־הארץ--מרפים, ידי עם־יהודה; ומבהלים אותם, לבנות.  ה וסוכרים עליהם יועצים, להפר עצתם--כל־ימי, כורש מלך פרס, ועד־מלכות, דריווש מלך־פרס.  ו ובמלכות, אחשוורוש, בתחילת, מלכותו--כתבו שטנה, על־יושבי יהודה וירושלים.  {ס}

ז ובימי ארתחשסתא, כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנוותיו, על־ארתחשסתא, מלך פרס; וכתב, הנשתוון, כתוב ארמית, ומתורגם ארמית.  {פ}

ח רחום בעיל־טעים, ושמשיי ספרא, כתבו איגרה חדה, על־ירושלם--לארתחשסתא מלכא, כנימא.  ט אדיין רחום בעיל־טעים, ושמשיי ספרא, ושאר, כנוותהון--דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא, ארכוויא בבליא שושנכיא, דהייא, עילמיא.  י ושאר אומיא, די הגלי אסנפר רבא ויקירא, והותיב הימו, בקריה די שמריין--ושאר עבר־נהרה, וכענת.  יא דנה, פרשגן איגרתא, די שלחו עלוהי, על־ארתחשסתא מלכא--עבדך אנש עבר־נהרה, וכענת.  {פ}

יב ידיע, להוי למלכא, די יהודיא די סליקו מן־לוותך, עלינא אתו לירושלם; קרייתא מרודתא ובישתא, בניין, ושוריא שכלילו, ואושיא יחיטו.  יג כען, ידיע להוי למלכא, די הן קרייתא דך תתבני, ושוריא ישתכללון--מנדה־בלו והלך לא ינתנון, ואפתום מלכים תהנזיק.  יד כען, כל־קוביל די־מלח היכלא מלחנא, וערוות מלכא, לא אריך־לנא למחזי; על־דנה--שלחנא, והודענא למלכא.  טו די יבקר בספר־דוכרניא די אבהתך, ותהשכח בספר דוכרניא ותנדע, די קרייתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדינן, ואשתדור עבדין בגווה מן־יומת עלמא; על־דנה--קרייתא דך, הוחורבת.  טז מהודעין אנחנה, למלכא, די הן קרייתא דך תתבני, ושוריה ישתכללון:  לוקביל דנה--חלק בעבר נהרא, לא איתיי לך.  {פ}

יז פתגמא שלח מלכא, על־רחום בעיל־טעים ושמשיי ספרא, ושאר כנוותהון, די יתבין בשמריין--ושאר עבר־נהרה שלם, וכעת.  {ס}

יח נשתוונא, די שלחתון עלינא--מפרש קרי, קודמיי.  יט ומיני, שים טעים, ובקרו והשכחו, די קרייתא דך מן־יומת עלמא על־מלכין מתנשאה; ומרד ואשתדור, מתעבד־בה.  כ ומלכין תקיפין, הוו על־ירושלם, ושליטין, בכול עבר נהרה; ומידה בלו והלך, מתייהיב להון.  כא כען שימו טעים, לבטלא גובריא איליך; וקרייתא דך לא תתבני, עד־מיני טעמא ייתשם.  כב וזהירין הוו שלו, למעבד על־דנה; למה ישגי חבלא, להנזקת מלכין.  {ס}

כג אדיין, מן־די פרשגן נשתוונא די ארתחשסתא מלכא, קרי קודם־רחום ושמשיי ספרא, וכנוותהון; אזלו בבהילו לירושלם על־יהודיא, ובטילו הימו באדרע וחיל.  {ס}

כד באדיין, בטילת עבידת בית־אלהא, די, בירושלם; והות, בטלא, עד שנת תרתין, למלכות דריווש מלך־פרס.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י - נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג