תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א וככלות אלה, ניגשו אליי השרים לאמור--לא-נבדלו העם ישראל והכוהנים והלויים, מעמי הארצות: כתועבותיהם לכנעני החיתי הפריזי היבוסי, העמוני המואבי, המצרי, והאמורי. ב כי-נשאו מבנותיהם, להם ולבניהם, והתערבו זרע הקודש, בעמי הארצות; ויד השרים והסגנים, הייתה במעל הזה--ראשונה. {ס}
ג וכשומעי את-הדבר הזה, קרעתי את-בגדי ומעילי; ואמרטה משיער ראשי, וזקני, ואשבה, משומם. ד ואליי ייאספו, כול חרד בדברי אלוהי-ישראל--על, מעל הגולה; ואני יושב משומם, עד למנחת הערב. ה ובמנחת הערב, קמתי מתעניתי, ובקורעי בגדי, ומעילי; ואכרעה, על-ברכיי, ואפרשה כפיי, אל-יהוה אלוהיי. ו ואומרה, אלוהיי בושתי ונכלמתי--להרים אלוהיי פניי, אליך: כי עוונותינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמיים. ז מימי אבותינו, אנחנו באשמה גדולה--עד, היום הזה; ובעוונותינו ניתנו אנחנו מלכינו כוהנינו ביד מלכי הארצות, בחרב בשבי ובביזה ובבושת פנים--כהיום הזה. ח ועתה כמעט-רגע הייתה תחינה מאת יהוה אלוהינו, להשאיר לנו פליטה, ולתת-לנו יתד, במקום קודשו--להאיר עינינו אלוהינו, ולתיתנו מחיה מעט בעבדותנו. ט כי-עבדים אנחנו--ובעבדותנו, לא עזבנו אלוהינו; ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה, לרומם את-בית אלוהינו ולהעמיד את-חורבותיו, ולתת-לנו גדר, ביהודה ובירושלים. {ס}
י ועתה מה-נאמר אלוהינו, אחרי-זאת: כי עזבנו, מצוותיך. יא אשר ציווית, ביד עבדיך הנביאים לאמור--הארץ אשר אתם באים לרשתה, ארץ נידה היא בנידת עמי הארצות: בתועבותיהם, אשר מילאוה מפה אל-פה--בטומאתם. יב ועתה בנותיכם אל-תיתנו לבניהם, ובנותיהם אל-תשאו לבניכם, ולא-תדרשו שלומם וטובתם, עד-עולם--למען תחזקו, ואכלתם את-טוב הארץ, והורשתם לבניכם, עד-עולם. יג ואחרי, כל-הבא עלינו, במעשינו הרעים, ובאשמתנו הגדולה: כי אתה אלוהינו, חשכת למטה מעוונינו, ונתת לנו פליטה, כזאת. יד הנשוב, להפר מצוותיך, ולהתחתן, בעמי התועבות האלה: הלוא תאנף-בנו עד-כלה, לאין שארית ופליטה. {פ}
טו יהוה אלוהי ישראל, צדיק אתה--כי-נשארנו פליטה, כהיום הזה; הננו לפניך באשמתנו, כי אין לעמוד לפניך על-זאת. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
עזרא / נחמיה - הכול
עזרא פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
- נחמיה פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג