תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יהושוע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

יהושוע פרק ז

א וימעלו בני־ישראל מעל, בחרם; וייקח עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח למטה יהודה, מן־החרם, וייחר־אף יהוה, בבני ישראל.  {ס}

ב וישלח יהושוע אנשים מיריחו, העיי אשר עם־בית אוון מקדם לבית־אל, ויאמר אליהם לאמור, עלו ורגלו את־הארץ; ויעלו, האנשים, וירגלו, את־העיי.  ג וישובו אל־יהושוע, ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם--כאלפיים איש או כשלושת אלפים איש, יעלו ויכו את־העיי; אל־תייגע־שמה, את־כל־העם, כי מעט, המה.  ד ויעלו מן־העם שמה, כשלושת אלפים איש; וינוסו, לפני אנשי העיי.  ה ויכו מהם אנשי העיי, כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד־השברים, ויכום במורד; ויימס לבב־העם, ויהי למים.  ו ויקרע יהושוע שמלותיו, וייפול על־פניו ארצה לפני ארון יהוה עד־הערב--הוא, וזקני ישראל; ויעלו עפר, על־ראשם.  ז ויאמר יהושוע אהה אדוניי יהוה, למה העברת העביר את־העם הזה את־הירדן, לתת אותנו ביד האמורי, להאבידנו; ולו הואלנו ונשב, בעבר הירדן.  ח בי, אדוניי:  מה אומר--אחרי אשר הפך ישראל עורף, לפני אויביו.  ט וישמעו הכנעני, וכול יושבי הארץ, ונסבו עלינו, והכריתו את־שמנו מן־הארץ; ומה־תעשה, לשמך הגדול.  י ויאמר יהוה אל־יהושוע, קום לך; למה זה, אתה נופל על־פניך.  יא חטא, ישראל, וגם עברו את־בריתי, אשר ציוויתי אותם; וגם לקחו, מן־החרם, וגם גנבו וגם כיחשו, וגם שמו בכליהם.  יב ולא יוכלו בני ישראל, לקום לפני אויביהם--עורף יפנו לפני אויביהם, כי היו לחרם; לא אוסיף להיות עימכם, אם־לא תשמידו החרם מקרבכם.  יג קום, קדש את־העם, ואמרת, התקדשו למחר:  כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, חרם בקרבך ישראל--לא תוכל לקום לפני אויביך, עד־הסירכם החרם מקרבכם.  יד ונקרבתם בבוקר, לשבטיכם; והיה השבט אשר־ילכדנו יהוה יקרב למשפחות, והמשפחה אשר־ילכדנה יהוה תקרב לבתים, והבית אשר ילכדנו יהוה, יקרב לגברים.  טו והיה, הנלכד בחרם--יישרף באש, אותו ואת־כל־אשר־לו:  כי עבר את־ברית יהוה, וכי־עשה נבלה בישראל.  טז וישכם יהושוע בבוקר, ויקרב את־ישראל לשבטיו; ויילכד, שבט יהודה.  יז ויקרב, את־משפחת יהודה, וילכוד, את משפחת הזרחי; ויקרב את־משפחת הזרחי, לגברים, ויילכד, זבדי.  יח ויקרב את־ביתו, לגברים; ויילכד, עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח--למטה יהודה.  יט ויאמר יהושוע אל־עכן, בני שים־נא כבוד ליהוה אלוהי ישראל--ותן־לו תודה; והגד־נא לי מה עשית, אל־תכחד ממני.  כ ויען עכן את־יהושוע, ויאמר:  אומנה, אנוכי חטאתי ליהוה אלוהי ישראל, וכזאת וכזאת, עשיתי.  כא וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתיים שקלים כסף, ולשון זהב אחד חמישים שקלים משקלו, ואחמדם, ואקחם; והנם טמונים בארץ בתוך האוהלי, והכסף תחתיה.  כב וישלח יהושוע מלאכים, וירוצו האוהלה; והנה טמונה באוהלו, והכסף תחתיה.  כג וייקחום, מתוך האוהל, ויביאום אל־יהושוע, ואל כל־בני ישראל; ויציקום, לפני יהוה.  כד וייקח יהושוע את־עכן בן־זרח ואת־הכסף ואת־האדרת ואת־לשון הזהב ואת־בניו ואת־בנותיו ואת־שורו ואת־חמורו ואת־צאנו ואת־אוהלו, ואת־כל־אשר־לו, וכל־ישראל, עימו; ויעלו אותם, עמק עכור.  כה ויאמר יהושוע מה עכרתנו, יעכורך יהוה ביום הזה; וירגמו אותו כל־ישראל, אבן, וישרפו אותם באש, ויסקלו אותם באבנים.  כו ויקימו עליו גל־אבנים גדול, עד היום הזה, וישב יהוה, מחרון אפו; על־כן קרא שם המקום ההוא, עמק עכור, עד, היום הזה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יהושוע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד