תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יהושוע - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
א וימעלו בני־ישראל מעל, בחרם; וייקח עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח למטה יהודה, מן־החרם, וייחר־אף יהוה, בבני ישראל. {ס}
ב וישלח יהושוע אנשים מיריחו, העיי אשר עם־בית אוון מקדם לבית־אל, ויאמר אליהם לאמור, עלו ורגלו את־הארץ; ויעלו, האנשים, וירגלו, את־העיי. ג וישובו אל־יהושוע, ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם--כאלפיים איש או כשלושת אלפים איש, יעלו ויכו את־העיי; אל־תייגע־שמה, את־כל־העם, כי מעט, המה. ד ויעלו מן־העם שמה, כשלושת אלפים איש; וינוסו, לפני אנשי העיי. ה ויכו מהם אנשי העיי, כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד־השברים, ויכום במורד; ויימס לבב־העם, ויהי למים. ו ויקרע יהושוע שמלותיו, וייפול על־פניו ארצה לפני ארון יהוה עד־הערב--הוא, וזקני ישראל; ויעלו עפר, על־ראשם. ז ויאמר יהושוע אהה אדוניי יהוה, למה העברת העביר את־העם הזה את־הירדן, לתת אותנו ביד האמורי, להאבידנו; ולו הואלנו ונשב, בעבר הירדן. ח בי, אדוניי: מה אומר--אחרי אשר הפך ישראל עורף, לפני אויביו. ט וישמעו הכנעני, וכול יושבי הארץ, ונסבו עלינו, והכריתו את־שמנו מן־הארץ; ומה־תעשה, לשמך הגדול. י ויאמר יהוה אל־יהושוע, קום לך; למה זה, אתה נופל על־פניך. יא חטא, ישראל, וגם עברו את־בריתי, אשר ציוויתי אותם; וגם לקחו, מן־החרם, וגם גנבו וגם כיחשו, וגם שמו בכליהם. יב ולא יוכלו בני ישראל, לקום לפני אויביהם--עורף יפנו לפני אויביהם, כי היו לחרם; לא אוסיף להיות עימכם, אם־לא תשמידו החרם מקרבכם. יג קום, קדש את־העם, ואמרת, התקדשו למחר: כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, חרם בקרבך ישראל--לא תוכל לקום לפני אויביך, עד־הסירכם החרם מקרבכם. יד ונקרבתם בבוקר, לשבטיכם; והיה השבט אשר־ילכדנו יהוה יקרב למשפחות, והמשפחה אשר־ילכדנה יהוה תקרב לבתים, והבית אשר ילכדנו יהוה, יקרב לגברים. טו והיה, הנלכד בחרם--יישרף באש, אותו ואת־כל־אשר־לו: כי עבר את־ברית יהוה, וכי־עשה נבלה בישראל. טז וישכם יהושוע בבוקר, ויקרב את־ישראל לשבטיו; ויילכד, שבט יהודה. יז ויקרב, את־משפחת יהודה, וילכוד, את משפחת הזרחי; ויקרב את־משפחת הזרחי, לגברים, ויילכד, זבדי. יח ויקרב את־ביתו, לגברים; ויילכד, עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־זרח--למטה יהודה. יט ויאמר יהושוע אל־עכן, בני שים־נא כבוד ליהוה אלוהי ישראל--ותן־לו תודה; והגד־נא לי מה עשית, אל־תכחד ממני. כ ויען עכן את־יהושוע, ויאמר: אומנה, אנוכי חטאתי ליהוה אלוהי ישראל, וכזאת וכזאת, עשיתי. כא וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתיים שקלים כסף, ולשון זהב אחד חמישים שקלים משקלו, ואחמדם, ואקחם; והנם טמונים בארץ בתוך האוהלי, והכסף תחתיה. כב וישלח יהושוע מלאכים, וירוצו האוהלה; והנה טמונה באוהלו, והכסף תחתיה. כג וייקחום, מתוך האוהל, ויביאום אל־יהושוע, ואל כל־בני ישראל; ויציקום, לפני יהוה. כד וייקח יהושוע את־עכן בן־זרח ואת־הכסף ואת־האדרת ואת־לשון הזהב ואת־בניו ואת־בנותיו ואת־שורו ואת־חמורו ואת־צאנו ואת־אוהלו, ואת־כל־אשר־לו, וכל־ישראל, עימו; ויעלו אותם, עמק עכור. כה ויאמר יהושוע מה עכרתנו, יעכורך יהוה ביום הזה; וירגמו אותו כל־ישראל, אבן, וישרפו אותם באש, ויסקלו אותם באבנים. כו ויקימו עליו גל־אבנים גדול, עד היום הזה, וישב יהוה, מחרון אפו; על־כן קרא שם המקום ההוא, עמק עכור, עד, היום הזה. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יהושוע - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד