תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מיכה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

מיכה פרק ד

א והיה באחרית הימים, יהיה הר בית־יהוה נכון בראש ההרים, ונישא הוא, מגבעות; ונהרו עליו, עמים.  ב והלכו גויים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל־הר־יהוה ואל־בית אלוהי יעקוב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו:  כי מציון תצא תורה, ודבר־יהוה מירושלים.  ג ושפט, בין עמים רבים, והוכיח לגויים עצומים, עד־רחוק; וכיתתו חרבותיהם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות--לא־ישאו גוי אל־גוי חרב, ולא־ילמדון עוד מלחמה.  ד וישבו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו--ואין מחריד:  כי־פי יהוה צבאות, דיבר.  ה כי, כל־העמים, ילכו, איש בשם אלוהיו; ואנחנו, נלך בשם־יהוה אלוהינו--לעולם ועד.  {פ}

ו ביום ההוא נאום־יהוה, אוספה הצולעה, והנידחה, אקבצה; ואשר, הרעותי.  ז ושמתי את־הצולעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום; ומלך יהוה עליהם בהר ציון, מעתה ועד־עולם.  {פ}

ח ואתה מגדל־עדר, עופל בת־ציון--עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראשונה, ממלכת, לבת ירושלים.  ט עתה, למה תריעי ריע; המלך אין־בך, אם־יועצך אבד--כי־החזיקך חיל, כיולדה.  י חולי וגוחי בת־ציון, כיולדה:  כי־עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד־בבל שם תינצלי--שם יגאלך יהוה, מכף אויבייך.  יא ועתה נאספו עלייך, גויים רבים--האומרים תחנף, ותחז בציון עינינו.  יב והמה, לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו, עצתו:  כי קיבצם, כעמיר גורנה.  יג קומי ודושי בת־ציון, כי־קרנך אשים ברזל ופרסותייך אשים נחושה, והדיקות, עמים רבים; והחרמתי ליהוה בצעם, וחילם לאדון כל־הארץ.  יד עתה תתגודדי בת־גדוד, מצור שם עלינו; בשבט יכו על־הלחי, את שופט ישראל.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מיכה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז