תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
א אלליי לי, כי הייתי כאוספי-קיץ, כעוללות, בציר: אין-אשכול לאכול, ביכורה איוותה נפשי. ב אבד חסיד מן-הארץ, וישר באדם אין: כולם לדמים יארובו, איש את-אחיהו יצודו חרם. ג על-הרע כפיים, להיטיב, השר שואל, והשופט בשילום; והגדול, דובר הוות נפשו הוא--ויעבתוה. ד טובם כחדק, ישר ממסוכה; יום מצפיך פקודתך באה, עתה תהיה מבוכתם. ה אל-תאמינו בריע, אל-תבטחו באלוף; משוכבת חיקך, שמור פתחי-פיך. ו כי-בן, מנבל אב, בת קמה באימה, כלה בחמותה: אויבי איש, אנשי ביתו. ז ואני ביהוה אצפה, אוחילה לאלוהי ישעי: ישמעני, אלוהיי. ח אל-תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי: כי-אשב בחושך, יהוה אור לי. {פ}
ט זעף יהוה אשא, כי חטאתי לו: עד אשר יריב ריבי, ועשה משפטי--יוציאני לאור, אראה בצדקתו. י ותרא אויבתי, ותכסהא בושה--האומרה אליי, איו יהוה אלוהייך; עיניי תראינה בה, עתה תהיה למרמס כטיט חוצות. יא יום, לבנות גדרייך; יום ההוא, ירחק-חוק. יב יום הוא ועדיך יבוא, למני אשור וערי מצור; ולמני מצור ועד-נהר, וים מים והר ההר. יג והייתה הארץ לשממה, על-יושביה, מפרי, מעלליהם. {פ}
יד רעה עמך בשבטך, צאן נחלתך--שוכני לבדד, יער בתוך כרמל; ירעו בשן וגלעד, כימי עולם. טו כימי צאתך, מארץ מצריים, אראנו, נפלאות. טז יראו גויים ויבושו, מכול גבורתם; ישימו יד על-פה, אוזניהם תחרשנה. יז ילחכו עפר, כנחש--כזוחלי ארץ, ירגזו ממסגרותיהם; אל-יהוה אלוהינו יפחדו, וייראו ממך. יח מי-אל כמוך, נושא עוון ועובר על-פשע, לשארית, נחלתו: לא-החזיק לעד אפו, כי-חפץ חסד הוא. יט ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו; ותשליך במצולות ים, כל-חטאותם. כ תיתן אמת ליעקוב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבותינו, מימי קדם. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז