תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מיכה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


מיכה פרק א

א דבר-יהוה אשר היה, אל-מיכה המורשתי, בימי יותם אחז יחזקייה, מלכי יהודה--אשר-חזה על-שומרון, וירושלים.  ב שמעו עמים כולם, הקשיבי ארץ ומלואה; ויהי אדוניי יהוה בכם לעד, אדוניי מהיכל קודשו.  ג כי-הנה יהוה, יוצא ממקומו; וירד ודרך, על-במותי ארץ.  ד ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מוגרים במורד.  ה בפשע יעקוב כל-זאת, ובחטאות בית ישראל; מי-פשע יעקוב, הלוא שומרון, ומי במות יהודה, הלוא ירושלים.  ו ושמתי שומרון לעי השדה, למטעי כרם; והגרתי לגיא אבניה, ויסודיה אגלה.  ז וכל-פסיליה יוכתו, וכל-אתנניה יישרפו באש, וכל-עצביה, אשים שממה:  כי מאתנן זונה, קיבצה, ועד-אתנן זונה, ישובו.  ח על-זאת אספדה ואילילה, אלכה שולל וערום; אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה.  ט כי אנושה, מכותיה:  כי-באה, עד-יהודה--נגע עד-שער עמי, עד-ירושלים.  י בגת, אל-תגידו--בכה, אל-תבכו; בבית לעפרה, עפר התפלשי.  יא עברי לכם יושבת שפיר, ערייה-בושת; לא יצאה, יושבת צאנן--מספד בית האצל, ייקח מכם עמדתו.  יב כי-חלה לטוב, יושבת מרות:  כי-ירד רע מאת יהוה, לשער ירושלים.  יג רתום המרכבה לרכש, יושבת לכיש; ראשית חטאת היא לבת-ציון, כי-בך נמצאו פשעי ישראל.  יד לכן תיתני שילוחים, על מורשת גת; בתי אכזיב לאכזב, למלכי ישראל.  טו עוד, היורש אביא לך, יושבת, מרשה:  עד-עדולם יבוא, כבוד ישראל.  טז קורחי וגוזי, על-בני תענוגייך; הרחיבי קורחתך כנשר, כי גלו ממך.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מיכה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז