תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
א דבר-יהוה אשר היה, אל-מיכה המורשתי, בימי יותם אחז יחזקייה, מלכי יהודה--אשר-חזה על-שומרון, וירושלים. ב שמעו עמים כולם, הקשיבי ארץ ומלואה; ויהי אדוניי יהוה בכם לעד, אדוניי מהיכל קודשו. ג כי-הנה יהוה, יוצא ממקומו; וירד ודרך, על-במותי ארץ. ד ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מוגרים במורד. ה בפשע יעקוב כל-זאת, ובחטאות בית ישראל; מי-פשע יעקוב, הלוא שומרון, ומי במות יהודה, הלוא ירושלים. ו ושמתי שומרון לעי השדה, למטעי כרם; והגרתי לגיא אבניה, ויסודיה אגלה. ז וכל-פסיליה יוכתו, וכל-אתנניה יישרפו באש, וכל-עצביה, אשים שממה: כי מאתנן זונה, קיבצה, ועד-אתנן זונה, ישובו. ח על-זאת אספדה ואילילה, אלכה שולל וערום; אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה. ט כי אנושה, מכותיה: כי-באה, עד-יהודה--נגע עד-שער עמי, עד-ירושלים. י בגת, אל-תגידו--בכה, אל-תבכו; בבית לעפרה, עפר התפלשי. יא עברי לכם יושבת שפיר, ערייה-בושת; לא יצאה, יושבת צאנן--מספד בית האצל, ייקח מכם עמדתו. יב כי-חלה לטוב, יושבת מרות: כי-ירד רע מאת יהוה, לשער ירושלים. יג רתום המרכבה לרכש, יושבת לכיש; ראשית חטאת היא לבת-ציון, כי-בך נמצאו פשעי ישראל. יד לכן תיתני שילוחים, על מורשת גת; בתי אכזיב לאכזב, למלכי ישראל. טו עוד, היורש אביא לך, יושבת, מרשה: עד-עדולם יבוא, כבוד ישראל. טז קורחי וגוזי, על-בני תענוגייך; הרחיבי קורחתך כנשר, כי גלו ממך. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מיכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז